פירוש תהילים פרק ע"א

 

ט'. "אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל תַּעַזְבֵנִי." 1

פירוש: ופירש רש"י ז"ל אל תשליכני לעת זיקנה: אם זקנתי בחטאים. וקשה על סוף הפסוק ככלות כוחי אל תעזבני כי לפי פירוש רש"י ז"ל יכול אף להיות צעיר בשנים ורק זקן בחטאים כמו להבדיל אצל יוסף הצדיק שנקרא אברך היינו אב בחכמה ורך בשנים? ויש לתרץ מפסוק אחר בתהלים מזמור לא. פסוק י. כשל בעוני כוחי, בלי קשר לגיל. שאכן העוונות מחלישים הם את כח הנפש, שאליו התכוון

אדוננו וכן הוא אומר "כי עוונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני" כי העוונות

מחלישים את כח הנפש המשכלת מעיקים ומכבידים עליה מלראות האמת כדרשת חז"ל על הפסוק: עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי חפץ בהם, שאלו ימי הזיקנה, ודוד המלך ע"ה פחד פן יזקין בחטאים כפירוש רש"י ז"ל ואז יכלה כוחו מלעשות תשובה שאז קשה מאוד התשובה מצד משקל העוונות שסותמים עני השכל ומכבידים על הנפש מלראות האמת. ולפי זה סוף הפסוק ככלות כחי אלי תעזבני חוזר על כח הנפש ומתחבר עם תחילתו לפי פירוש רש"י ז"ל ועל זה אומר הפסוק ישעיה פרק מ' פסוק לא. "וקוי השם יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו". 1

 

 

טו'. "פִּי יְסַפֵּר צִדְקָתֶךָ כָּל הַיּוֹם תְּשׁוּעָתֶךָ כִּי לֹא יָדַעְתִּי סְפֹרוֹת. טז אָבוֹא בִּגְבֻרוֹת אֲדֹנָי יְהוִה אַזְכִּיר צִדְקָתְךָ לְבַדֶּךָ." 1

אומרת הגמרא (נידה לא-א) דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב (תהילים עב-יח) עושה נפלאות (גדולות) לבדו וברוך שם כבודו לעולם? אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו. רש"י על המילה לבדו: הוא לבדו יודע שהוא נס אבל בעל הנס אינו מכירו, עד כאן הגמרא. פירוש: כלומר למה עושה נפלאות (גדולות) לבדו? כפי שעונה הגמרא: אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו, היינו שקורים לאדם הרבה ניסים שהוא אפילו לא מודע להם לדוגמא אדם הלך ברחוב כשלפניו קליפת בננה שלא ראה והיה אמור להחליק עליה ורגע לפני שהוא מגיע אליה מטטא הרחובות מטטא ומרים אותה. וזה פירוש הפסוקים שהבאנו בהתחלה  "פי יספר צדקתך כל היום תשועתך" היינו שפי יספר את  הצדקות והתשועות שאתה עושה איתי "כי לא ידעתי ספורות" כלומר שגם אם הייתי רוצה לספור ולדעת את הניסים שאתה  עושה איתי לא הייתי יכול שאין בעל הנס מכיר בניסו כפי שהסברנו עם הדוגמא של האדם וקליפת הבננה וזה  "כי לא ידעתי ספורות" כלומר שלא ניתן לספור וזה שמסיים "אבוא בגבורות אדני אלהים אזכיר צדקתך ל-ב-ד-ך " היינו שרק אתה לבדך יודע את הצדקות והניסים שאתה עושה  איתי וזה אזיכיר צדקתך ל-ב-ד-ך כמו  שהסביר רבי אלעזר בגמרא שהבאנו את הפסוק עושה נפלאות ל-ב-ד-ו כפי שהסברנו על פי רש"י. 1

 

 

פירוש תהילים פרק ע"ב

 

ה'. "יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִי." 1

פירוש: אמרו חז"ל בבא בתרא דף עה-א. פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה עכ"ד. וזה שאומר אדוננו דוד המלך ע"ה "יראוך עם שמש" היינו כל מה שעם ישראל יראו ויגלו את אלקותו של הקב"ה בזמן מתן תורה ככתוב והעם רואים את הקולות זה עם שמש"  כלומר  משה  רבנו  ע"ה  כדרשת  חז"ל  פני  משה  כפני חמה" וממשיך... "ולפני" היינו לפני שנסתלק משה רבנו ע"ה השארת לנו את יהושע שפני יהושע כפני לבנה וזה "ירח" על דרך שאמרו חז"ל במדרש רבה עד שלא השקיע שמשו של משה הזריח שמשו של יהושע. וכל רצף השתלשלות של

מסירת התורה הוא "לדור דורים" היינו עד סוף כל הדורת ככתוב באבות: משה

קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע וכו'. 1

 

 

יז'. "יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ ינין [יִנּוֹן] שְׁמוֹ" 1

כתוב שכמה דברים נבראו לפני בריאת העולם ואחד מהם שמו של המשיח וידוע שאחד משמותיו של המשיח הוא ינון וזה שאומר "יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם" ששמו קדם לבריאת העולם והראיה "לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ" היינו לפני שהשם ברא את כל הבריאה שבניהם השמש היה כבר ינון שמו.. והזכיר דווקא את השמש על דרך שדרשו חז"ל על הפסוק: "וזרח השמש ובא השמש" רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנה אמר: וכי אין אנו יודעים שזרח השמש ובא השמש? אלא מה הוא כן? עד שלא ישקע שמשו של צדיק זה הוא (הקב"ה) מזריח שמשו של צדיק אחר לרמוז לך את דברי הזוה"ק שאומר שהתפשטותה דמשה בכל דרה ודרה שהלא נשמת משיח היא נשמת משה, ועוד הזכיר את השמש דווקא לאמר לנו שאע"פ שיהיו ישראל בגלות אלפי שנים יהיו תמיד צדיקים שינהיגו העם בהתאם לכל דור ודור. 1

 

 

פירוש תהילים פרק ע"ג

 

ה'. "בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ וְעִם אָדָם לֹא יְנֻגָּעוּ." 1

פירוש: כתוב במסכת חולין: כל שאינו במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ (כלומר שעושה מלאכה כלשהי) אינו מן הישוב. וזה שאומר הפסוק: "בעמל אנוש אנימו" היינו שזה האדם אינו עוסק בשום עמל של אדם כדברי הגמרא היינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ, אזי זה האדם אינו מן הישוב וזה: "ועם אדם לא ינוגעו" שינוגעו הוא לשון נגיעה ושייכות היינו שאין לו נגיעה ושייכות לאדם היינו אינו מן הישוב. 1

 

 

טז'. "וָאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זֹאת עָמָל הוּא בְעֵינָי." 1

פירוש: הגמרא בקידושין דף מ-א אומרת מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה שנאמר און אם ראיתי בליבי לא ישמע השם. ובאותה הגמרא כמה שורות לפני זה כתוב מחשבה טובה מצרפה למעשה שנאמר: מלאכי ג-טז. אז נדברו יראי השם איש אל רעהו ויקשב השם וישמע ויכתוב ספר זכרון לפניו ליראי השם ולחושבי שמו מאי ולחושבי שמו? אמר רב אסי אפילו חשב אדם לעשות מצווה ונאנס ולא

עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה עכ"ד. וזה הוא שאומר הפסוק "ואחשבה לדעת זאת" שזאת הוא רמז לתורה ומצוותיה שנאמר וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. אז מספיק שהאדם חושב בלבו לדעת ולקיימה, עונה לו הקב"ה "עמל הוא בעיני" כלומר כאילו כבר עמלת וקיימת מכיוון שאכן מתכוון הוא ללכת בדרכה רק שעדין לא התחיל אלא רק החליט וקרי "עמל הוא" וכתיב "עמל היא" שהיא חוזר על המחשבה. 1

​

 

כב'. "וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ." 1

פירוש: יש משפט ידוע שאומר ידיעת הבעיה חצי פיתרון. וכאן הוא אומר: "וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע" כלומר מתי שאני בער ולא אדע, דהיינו שלא אדע מזה שאני בער, כלומר שעצם הבעיה שאני בער נסתרת ממני, זה רק יחריף את הבעיה כי אין כאן את העניין של ידיעת הבעיה חצי פיתרון כנזכר, ואז יתקיים בי: "בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ" כלומר בהמות לשון רבים שהלא התחיל בלשון יחיד ואני בער, וקפץ "בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ" לשון רבים כלומר שכעת הבעיה רק החריפה. 1

 

​

כה'. "מִי לִי בַשָּׁמָיִם וְעִמְּךָ לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ." 1

תחילה נביא שני פסוקים מתהלים כל אחד ממקום אחר ואח"כ נקשר אותם לגמרא ידועה. הפסוק הראשון הוא ממזמור עג' פסוק כה' "מִי לִי בַשָּׁמָיִם וְעִמְּךָ לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ". והשני ממזמור צ' פסוק יב' "לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִא לְבַב חָכְמָה". לכאורה מהפסוק במזמור עג, מי לי בשמיים ועימך לא חפצתי בארץ לפי פשט הפירוש שמובא במפרשים אין סתירה לפסוק השני במזמור צ, למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה. אבל לפי אחד הפירושים שלא על דרך הפשט שיש על הפסוק מי לי בשמיים ועימך לא חפצתי בארץ  יש סתירה לפסוק למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה. וזה הפירוש שלא על דרך הפשט על הפסוק מי לי בשמיים ועימך לא חפצתי בארץ שלכאורה סותר את הפסוק השני שהבאנו וכך פירושו: "מי לי בשמיים ועימך" היינו מי יתן לי והייתי בשמיים ועימך היינו איתך הקב"ה בשמיים והייתי מתבטל מגשמיות העולם הזה שאין לי בו חפץ וזה שממשיך ואומר "לא חפצתי בארץ" כלומר לא חפצתי בארציות הגשמית של זה העולם. והסתירה באה שבמזמור צ, הוא אומר למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה כפי שמפרש רש"י במקום: כאשר בתחילה הודע בעולם את מנין ימינו ארוכים, וכיון שנאריך ימים נוכל לקנות לב, ונביא בתוכם לבב חכמה. כלומר שבפסוק זה מבקש דוד המלך אריכות ימים וכן חפץ בזה העולם על מנת שיוכל להחכים בתורה ובמצוות ויביא איתו לעולם הבא "לבב חכמה". ובסתירה לכאורה של שני הפסוקים רמוזה הגמרא (עירובין דף יג-ב) תנו רבנן שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הילל, הללו אומרים נוח לו (כלומר עדיף היה לו) לאדם שלא נברא יותר משנברא. והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו (כלומר לבסוף הגיעו לאותה מסקנה)  נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, (אבל..) עכשיו שנברא (היינו שבעל כרחו כבר בא לעולם) יפשפש במעשיו. כלומר יהיה בתשובה מתדמדת. וזה התירוץ לפסוקים הסותרים לכאורה, שעניינם מובא בגמרא. בפסוק שאומר מי לי בשמיים ועימך לא חפצתי בארץ כפי שהסברנו מכוון הוא לתחילת המסקנה שהגיעו בית שמאי ובית הילל והיא: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא ובפסוק שמבקש אריכות ימים על מנת להחכים בתורה ולהרבות במצוות כפי שהבאנו על הפסוק: למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה, מכוון דוד המלך לסוף המסקנה של בית שמאי ובית הילל והיא: עכשיו שנברא יפשפש במעשיו. 1

 

​

כה'. "מִי לִי בַשָּׁמָיִם וְעִמְּךָ לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ." 1

הגמרא אומרת: יין שינה מפקחתו. וזה שאומר הפסוק: "וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן אֲדֹנָי כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן". פירוש "ויקץ כישן" היינו לאחר ששתה וקץ משנתו וזה "ויקץ כישן" אדני עכשיו הוא "כגבור מתרונן מיין" תרגומו: דמיתפקח מין חמרא (כלומר רק לאחר שישן וקץ משנתו התפקח מהיין) וזה יין שינה מפקחתו. 1

 

פירוש תהילים פרק ע"ה

 

ד'. "נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה." 1

פירוש: מתי שהקב"ה רואה שברוב עוונותינו "נמוגים ארץ" שזו ארץ ישראל היינו שעם ישראל נמגו בעוונם, ובעקבות זה כל העולם לוקה כי רק בזכות ישראל מתקיים העולם כידוע וזה "וכל יושבה" היינו העולם כולו, אז הקב"ה שזה "אנוכי" בבחינת "אנוכי השם אלוקיך" "תיקנתי" מתקן ונותן קיום לעולם בזכות "עמודיה" שהם הצדיקים עמודי התווך של ישראל בפרט ושל העולם בכלל. 1

 

 

ז'. "כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים. כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים" בזמן שיש בחינת "כי אלהים שופט" היינו שיש דין על האדם אז "זה ישפיל" היינו את זה שרוצים להשפיל לפני כן מרים אותו לגדולה וזה שאומר "וזה ירים" וזה שאמר דוד המלך עליו השלום "כי אפר כלחם אכלתי ושיקווי "בבכי מסכתי מפני זעמך וקצפך(כל זה למה?) כי נשאתני ותשליכני" היינו שהמכה יותר כואבת מפני שלפני שהשלכתני נשאתני וזה "זה ישפיל וזה ירים" היינו את זה שרוצה להשפיל לפני כן מרים. 1

 

​

פירוש תהילים פרק ע"ז

​

"ו. "חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים
פירוש: הנה כל ספר תהלים מלא במזמורים אודות התלאות והייסורים שעבר דוד המלך ע"ה הן מצד בנו אבשלום הן מצד סתם אויביו והן מצד שאול המלך שהיה שקול כנגד כל אויביו שחז"ל במדרש תהלים לומדים את זה מהפסוק: "לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד יְהוָה לְדָוִד אֲשֶׁר דִּבֶּר לַיהוָה אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל יְהוָה אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל" לללמדך ששקול היה שאול כנגד כל אויביו כלשון חז"ל. וזאת מכיון שהקביל הפסוק ואמר ביום הציל יהוה אותו מכף כל אויביו (ומיד המשיך ואמר) ומיד שאול. שאחד מהדרכים שהתורה מתפרשת ונדרשת בהם הם סמיכות של פסוקים אלה לאלה. ואחר הקדמה קצרה זו כך יתפרש הפסוק "חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם" כלומר שאני מחשב בליבי את ימי שעברו עלי מקדם היינו בעבר, מגודל התלאות והייסורים שעברתי זה נראה לי כ- "שְׁנוֹת עוֹלָמִים" כלומר שכל הימים של הייסורים שקולים בעיני כשנות עולמים. 1

​

​

פירוש תהילים פרק ע"ח

 

כב'. "כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ, בֵּאלֹהִים" וגו.. 1

כתוב בליקוטי מוהר"ן תורה רעג. דע שיש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם כדי לעקור עצמן מהשם יתברך ומתורתו לגמרי וגו.. ודע שיש מהם שמגיעים ובאין למה שהתאוו, דהיינו לכפירה גמורה, ח"ו. בלי שום ספק אל האמת אזי תכף ומיד מתים מן העולם ואז רואין האמת עכ"ד. וזה שראשי תיבות כ'י ל'א ה'אמינו. יוצא כלה. היינו אם הגיעו למדרגה הזאת שנעקרו לגמרי מהאמונה מכלה אותם השם ומראה להם האמת כנזכר. 1

 

 

לד'. "אִם הֲרָגָם וּדְרָשׁוּהוּ וְשָׁבוּ וְשִׁחֲרוּ אֵל." 1

פירוש: הנה מובא בספרים הקדושים שבתחילת דרכו של החוזר בתשובה צריך סיעייתה דשמייא גדולה מפני שזנח את דרך הרע ובחר בטוב, ועד לפני שבחר בטוב היה ניזון מהקליפה רח"ל וכעת שבחר בטוב יהיה ניזון מהקדושה. וזאת רק אחרי שיגלה דעתו ורצונו בכך, ויעמוד בנסיונות ויוכיח כוונת ליבו הטהורה. ועד אז נמצא הוא בין שמים וארץ כי מחד אינו מקבל חיות מהקליפה כי עזב דרכו

הרעה ומאידך גם אינו מקבל חיות מהקדושה כי עדיין לא עמד בנסיונות והוכיח עצמו מעבר לכל ספק שזהו רצונו. ונמצא שבין אלא שני הזמנים אינו כאן ואינו כאן וצריך הוא לרחמי שמיים מרובים והוא בבחינת מיתה ממש! כי אין לו עדיין חיות לא מכאן ולא מכאן. וזה שאומר על החוזר בתשובה שנמצא לא כאן ולא כאן והוא בבחינת מיתה כאמור "אם הרגם" היינו אם הקב"ה יביא על הרשע שבחר בטוב מיתה, היינו מיתה רוחנית כנזכר וזה הרשע לא יחדול מלבקש את הקב"ה ולדורשו וזה  "ודרשוהו" יזכה גם להמשך הפסוק "ושבו ושיחרו אל" שיזכה לשוב ממקומו אשר אינו כאן ואינו כאן לשחר ולבקש את האל בעזרה שתינתן לו מעבר לכוחו והשגתו. 1

 

 

נה'. "וַיְגָרֶשׁ מִפְּנֵיהֶם, גּוֹיִם וַיַּפִּילֵם, בְּחֶבֶל נַחֲלָה וַיַּשְׁכֵּן בְּאָהֳלֵיהֶם,שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל." 1

פירוש:  ויגרש מפניהם גויים  היינו בזמן שעם ישראל עושים רצונו של מקום ועליהם נאמר:  וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליו ויראו מימך אז השם יגרש מפניהם של עם ישראל ביראתו שתשרה על הגויים את אויביהם. ואם לאו היינו שלא יעשו רצונו של מקום אז הקב"ה  ויפילם בחבל נחלה  כמו שמפרש הרד"ק ז"ל את הפסוק במקום וזה לשונו: ויש מפרשים יפילם על הגויים כי הפילם האל בחרב בארצם  עד כאן לשונו. וכל מה שיזכו עם ישראל ל.. "ויגרש מפניהם גויים"  כפי שהסברנו זה בזכות "וישכן באהליהם  שבטי ישראל" היינו  שישכן הקב"ה  את  שבטי  ישראל הקדושים  "באהליהם" היינו באוהלה של תורה שישבו וילמדו תורה באוהל ובזכות זה תיפול על הגויים אימתה ופחד. ועל עניין חשיבות לימוד התורה דורשים חז"ל על הפסוק "עומדות היו רגלינו בשעריו ירושלים"  כך: "עומדות היו רגלינו" בזמן המלחמה בזכות ת"ח שישבו "בשעריך ירושלים". 1

​

 

פירוש תהילים פרק ע"ט

 

ו'. "שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. ז כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ. ח אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲו‍ֹנֹת רִאשֹׁנִים"... 1

פירוש: פסוקים אלה הם רמז לפסוק (ישעיהו י-ה) "הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי" שחז"ל למדו מפסוק זה וכן מובא בכל הספרים הקדושים שהגויים הם שבט אפו (כלומר התגלות כעסו) של הקב"ה עלינו וכביכול מטה הזעם שלו להכות בנו ח"ו בזמן שאין אנו עושים רצונו יתברך. (אך אין זה פותר אותם מלקבל את עונשם שהזיקונו כידוע)  וזה תכף אחרי שביקש "שפוך חמתך אל הגויים אשר לא ידעוך וכו.." מיד ביקש: "אל תזכור לנו עוונות ראשונים" כלומר: מכיון שדוד המלך מתפלל לקב"ה שישפוך חמתו אל הגויים והלא הגויים הם רק מטה בידו של הקב"ה להעניש אותנו בעוונותינו כפי שהזכרנו, אז מיד מבקש "אל תזכור לנו עוונות וכו.." כלומר שהקב"ה יסלח לנו ולא יזכור לנו את עוונותינו, וככה ממילא אין שום תפקיד לגויים עלינו היינו שכבר אינם שבט אפו של הקב"ה ומטה בידם זעמו עלינו ח"ו מפני שהוא כבר סלח לנו, כפי הפסוק שהבאנו בתחילה: "הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי" ואז ממילא תוכל להתקיים הבקשה של "שפוך חמתך אל הגויים". מסקנה: אין לנו סכסוך לא עם הערבים ולא עם האנטישמים יש לנו בעיה ח"ו עם הקב"ה. שנזכה כולנו לתשובה אמיתית ואויבנו יפלו תחתינו אמן. 1

​

​

ח'. "אַל תִּזְכָּר-לָנוּ, עֲו‍ֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר, יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד." 1

מתי יזכה האדם לבחינה הזאת של "אל תזכור לנו עוונות"? מתי ובזמן שיבוא לידו

עברה שהיה רגיל בה זמן הרבה ובזמן שבאה לידו שוב בזמן הניסיון הוא ירגיש בעצמו שהוא כל כך רחוק משורש זאת העברה עד שירגיש ממש שאם הוא יעבור עליה זאת תהיה בשבילו כאילו הוא עובר עליה בפעם הראשונה שאז עדיין יש מורה ופחד מגדולת הבורא ומעונשו ומה שאמרו "עבר עברה ושנה בה נעשית לו כהיתר" זה ששנה בה. וזה "אל תזכור לנו עוונות" לפי שבזמן שאנו עומדים בניסיון של אלו העוונות אנו רחוקים בשורשנו מאלו העוונות עד שאנו חשים שאם נעבור עליהם הם יהיו לנו לכאילו "ראשונים" היינו שנרגיש שאם נבוא לעבור עליהן נרגיש את הפחד והמורה כאילו מעולם לא עברנו עליהם לפי שהתנתקנו עצמנו מהן, והם יהיו בבחינת "ראשונים" ואדם שהגיע לבחינה הזאת לו ראוי שהקב"ה לא יזכור לו עוונות. וזה שמסיים מהר יקדמונו רחמיך" וכל זאת למה? "כי דלונו מאוד"  היינו דלונו מאוד בהרגשת השיכות והמשיכה לזאת העברה או התאוה. 1

 

 

ח'. אַל-תִּזְכָּר-לָנוּ עֲו‍ֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר, יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד." 1

פירוש: כהקדמה לפירוש העתיק לך מספר "ענף עץ אבות" פירושים על פרקי אבות לרב הגאון והצדיק חנוך זונדיל זצ"ל הנודע ומפורסם בפירושיו עץ יוסף. וענף יוסף. על המדרשים ועל עין יעקב.  מה שכתוב בהקדמה וזה לשונו: שבעל עבירה שעובר האיש הישראלי משרה וממשיך רוח טומאה מאדם דקליפה על אותו אבר נשמתו המתיחסת לאותה העבירה. ומבואר בזוהר שכשהאדם עושה העבירה פעם אחת, אזי עומד כתם הטומאה של אותו האבר מלמעלה על גביו. וכשעושה זו העבירה עצמה (כלומר את אותה העבירה) פעם שנית נתפשט כתם הטומאה אל תוך האבר. וכשיעשה זו העבירה פעם שלישית נתפשט כתם הטומאה אל האיבר השני. ואז כבר נכתם ומזוהם אותו אבר הנשמה מעבר לעבר. ושוב כשעושה אח"כ עבירה זו עצמה אפילו פעמים הרבה אפילו הכי אין לטומאה לטמאותו עוד יותר ממה שהוא. כי הטומאה בו מעבר ונטמא ונטמטם,שוב אין הטומאה השניה נכנסת בו.אלא שורה וחופף עליו מלמעלה שכאשר יקבל עונשו על הראשונה וסר ממנו, תכנס זו לתוכה במקומה. ובהסיר זו תכנסס האחרת. וכן עד גמר קבלת עונשו. אבל קודם שקיבל עונשו על שלשה הראשונות לא עשו האחרות בגוף הנשמה שום טומאה יותר ממה שהיתה טמאה בתחילה. כיון שכבר נטמאה מעבר לעבר, ומה נשאר עוד?. לכן אינו רק נאחז תולה ועומד. ובשביל זה מחסד הבורא יתברך שמו שכאשר יעשה תשובה על שלשה הראשונות שהם העושים פעולה בעיקר נשמתו אזי מסלק ממנו השם יתברך הרוח הטומאה החופף ותלוי העומד עליו. כיון שלא עשו התפעלות בגוף נשמתו. וזהו ענין שאמרו חז"ל עבירה גוררת עבירה שכיון שעבר אותה העבירה שלשה פעמים שוב אי אפשר לו לאדם להשתמט  ממנה כלל ועל כורחו עובר כל העבירות. שבשלשה העבירות הראשונות שהיה יכול להשתמט מיד יצרו לכן הם מתייחסות אל האדם שמרצונו עשאן,שאם לא היה רוצה לא היה עושה אותן מה שאין כן האחרונות אינם מתיחסות אל האדם כי באונס עשאן ואי אפשר לו להשתמט מיד יצרו שעבירה גוררת עבירה ולכן צריך לסגף עצמו רק על השלשה הראשונות.  וכן כתב בסדר בחוקותי וזה לשונו כי כאשר האדם חוטא שלשה פעמים ח"ו אזי נכנסה הטומאה באבר הנשמה מעבר לעבר. ומה שחוטא אח"כ הוא אונס גמור כי כבר נשרש בחטא. ולכן רוב המחברים הקילו לבעל תשובה שאפילו עבר עבירה אחת אלף פעמים אין צריך לעשות תשובה רק על השלשה הראשונים מכל חטא וחטא. ועם כשאינו עושה תשובה ומקבל עונשו בגיהנם נענש על כולם!!!. עד כאן תוכן דבריו.  וזה מה שאומר הפסוק: "אל תזכור לנו עוונות ראשונים שהם עיקר חטאנו כי בשלשה הראשונים עדיין יש בחירה כפי שהבאנו: "שבשלשה העבירות הראשונות שהיה יכול להשתמט מיד יצרו לכן הם מתיחסות אל האדם שמרצונו עשאן..."  ולהן דווקא אנו זקוקים למחילה כי ביתר העבירות היינו אנוסים כפי שהבאנו ועל כן "מהר יקדמונו רחמיך" וכל זאת למה? "כי דלונו מאוד" היינו שאנו דלים מסך כל העבירות שעיקר אשמתנו רק בשלשה הראשונות כפי שהבאנו. 1