פרק ק"א

 

ג'. "לֹא אָשִׁית לְנֶגֶד עֵינַי דְּבַר בְּלִיָּעַל עֲשֹׂה סֵטִים שָׂנֵאתִי לֹא יִדְבַּק בִּי. לֵבָב

עִקֵּשׁ יָסוּר מִמֶּנִּי רָע לֹא אֵדָע." 1

יש לפרש את הפסוקים על מהלך שמירת העיניים ותועלתם. פירוש: "לא אשית לנגד עיני דבר בליעל" הם מראות אסורים, שלא אשית לנגד עיני ואביט בהם שהם דברי בליעל. ומכיון שהתקדשתי בקדושת העיניים ולא נטיתי אחר שרירות ליבי לא ישלוט בי היצר הרע, כמאמרם ז"ל בסוטה דף ח עמוד א. "אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות". לפיכך "עושה סטים" שהוא היצה"ר שמסית מדרך הטוב

לרע "שנאתי" מכיון שליבי יהיה מסור בידי כמאמרם ז"ל (ב ר פ ד) צדיקים לבם מסור בידם ורשעים מסורים ביד יצרם. ויקוים בי מה שנאמר בתהלים קלט. "הלא משנאיך השם אשנא" וגו.. ומכיון ששנאתיו ולא אשמע לו כלומר ליצר הרע "לא ידבק בי" ואוכל לעבוד את השם ללא כל הפרעה או מעקב ולפיכך "לבב עיקש יסור ממני" כאן בעולם הזה שעבודתי לקב"ה תהיה ללא עיקשות הלב ו.."רע לא אדע" לעולם הבא. 1

 

 

ה'. "מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל." 1

על עניין לשון הרע כתוב בערכין דף ט"ו ע"ב במערבא אמרי לשון תליתאי

קטיל תיליתאי הורג למספרו [זה שסיפרו עליו] ולמקבלו ולאומרו. 1

פירוש: הנה אפשר לפרש עניין זה על דיבור לשון הרע וקבלתו וכן על המדובר וזה שאומר: "מלשני" שהוא מלשון לשון וממשיך "בסתר" על דרך שפירשו חז"ל את הפסוק: "ארור מכה רעהו ב-ס-ת-ר" ואמרו שהוא זה שמדבר לשון הרע על חברו, אז "מלשני בסתר" כפי שהסברנו שזה המדבר לשון הרע על חברו הוא כבר יבוא על עונשו.. וגם המקבל אם לא מחה ונתן אוזנו לשמוע הדברים יענש גם הוא וזה "רעהו אותו אצמית" היינו על המקבל, וממשיך.. "גבה עיניים ורחב לבב אותו לא אוכל" זהו זה שדיברו עליו, שבוודאי הוא בעל גאווה וזה "גבה עיניים" ואם לא ממש בעל גאווה אז לפחות הוא "רחב לבב" כלומר שליבו רחב עליו ומרגיש מרומם ונישא מעל חבריו במה שחנן אותו השם בין בעושר בין בכח בין בחכמה וכיוצא בזה.. כי אם היה עניו באמת ללא רבב ושמץ של גאווה תחרות או קינאה רדיפת ממון וכו'.. וודאי לא היה מקום או פתח לדבר עליו. והמדובר כאן הוא על הרוב המצוי מפני שכידוע היו צדיקים גדולי עולם שחלקו ודיברו עליהם ממשה רבנו עליו השלום ועד רבי נחמן מברסלב זכותו תגן עלינו. ומסיים על ה.."ורחב לבב" ואומר: "אותו לא אוכל" אע"פ שהוא לא בבחינת "גבה עיניים" כי גם הרחב לבב כפי שהסברנו הוא ענף משורש הגאווה. 1

 

 

פרק ק"ג

 

ז'. "יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו. רַחוּם וְחַנּוּן יְהוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם

וְרַב חָסֶד." 1

פירוש: הנה נראה כי אפשר לרמוז פסוקים אלה במה  שביקש משה רבנו ע"ה מהקב"ה  (דברים לג-יח) ציטוט: "ויאמר הראני נא את כבודך" והקב"ה אומר לו: "ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם יהוה לפניך וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם" רש"י בקיצור דברים: "וכסדר זה שאתה רואה אותי מעוטף וקורא י"ג מידות (ראש השנה יז) הוי מלמד את ישראל לעשות כן, ועל ידי שיזכירו לפני רחום וחנון, יהיו נענין, כי רחמי לא כלים. עד כאן סוף ציטוט בקיצור דברים. וזה שאומר הפסוק: "יודיע דרכיו למשה וכו.. כפי שביקש משה ואמר: "ויאמר הראני נא את כבודך" מה הודיעו הקב"ה? " "ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם יהוה לפניך וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם" וזה שמסיים בתהילים:"רחום וחנון יהוה ארך אפים ורב חסד" שהודיעו את מידת רחמנותו יתברך כפי שאומר רש"י בחלק מקיצור הציטוט שהבאנו: "ועל ידי שיזכירו לפני רחום וחנון, יהיו נענין, כי רחמי לא כלים" וזה: "יודיע דרכיו

למשה" וכו.. מה הודיעו? "רחום וחנון יהוה ארך אפים ורב חסד". 1 

 

 

יד'. "כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ. אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן

יָצִיץ. כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ. וְחֶסֶד יְהוָה מֵעוֹלָם וְעַד

עוֹלָם עַל יְרֵאָיו." 1

פירוש: "כי הוא ידע יצרנו." היינו כאשר היצר מתגרה באדם השם יודע גודל תוקפו וחוזקו אך יחד עם זאת הכין השם תרופה לשבים וזה "זכור כי עפר אנחנו". היינו שיזכיר לו יום המיתה, ככתוב באבות הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה דע מאין וגו'.. ולאן וגו'.. ובפני מי אתה וגו'.. ואם יבוא יצרו לטעון בפניו שנכון שסופו לשוב לעפר אך זה דרך כל העולם ובינתיים יש לו עוד ימים ושנים הרבה לחיות וליהנות מתענוגי העולם הזה ומה גם שדרכי התשובה מוכנים ומזומנים לו בכל עת שירצה ויד השם פשוטה לקבל שבים.. לזה ישיב ליצר: "אנוש כחציר ימיו" היינו שימי האדם ספורים ומדודים שנאמר: "הנה טפחות נתת ימי" וגם אם יחיה מאה ועשרים שנה כצל עובר כי גז חיש ונעופה... ואם יבוא יצרו לטעון בפניו שהנה כמות הבהמה יהיה מותו ונבדל האדם מן הבהמה אין, ומה תועלת לו כי ישוב בתשובה והלא לעפר יהיה ומה לו לחשוב על שכר עולם הבא שאינו מכירו כלל וכן כל התירוצים וכיוצא בהן.. ישיב ליצר שאמת הדבר שסופי לשוב לעפר אך מותי לא כמות הבהמה הן מצד הנפש והן מצד הגוף, מצד הנפש

שכתוב: "מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא

למטה לארץ" שדרשוה חז"ל על הרשעים והצדיקים. ומצד הגוף כי בתחיית המתים ישוב הגוף על מתקנתו יחד עם הנפש לקיבול השכר וזה שממשיך הפסוק ועונה ליצר: "כציץ השדה כן יציץ" כפי שדורשת הגמרא בכתובות דף קיא עמוד ב'. א"ר רבי חייא בר יוסף עתידין צדיקים שמבצבצין ועולין בירושלים שנאמר: "ויציצו מעיר כעשב הארץ".. וזה:  "כציץ השדה כן יציץ." וכל זה בזכות התשובה וזה: "כי רוח עברה בו ואיננו". היינו שרוח הטומאה שהייתה בזה הרשע ששב בתשובה עברה בו היינו עברה ממנו עד כדי שניכר כאילו ש.. "ואיננו." כלומר שהוא לא נמצא במקומו שהיה בו מבחינת המעשים המידות הרעות והתאוות וזה: "ולא יכירנו עוד מקומו." שהתהפך מהקצה לקצה עד כדי כך שמקומו הרוחני שהיה מצד

הטומאה והמעשים הרעים כבר אינו מכירו.. וזה: "ולא יכירנו עוד מקומו.." וזה

העניין של התשובה הוא חסד גדול מאת השם וזה שמסיים: "וחסד יהוה מעולם ועד עולם." היינו שחסד השם שנותן אפשרות לאדם לשוב אליו ומעבירו: "מעולם ועד עולם." היינו מגיהנם לחיי עולם הבא שהם שני עולמות שונים, וזה החסד הוא על: "יראיו" היראים מפניו ועושים תשובה ומשנים מעשיהם. 1

 

 

פרק ק"ד

 

ח'. "יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם. גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן

בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ." 1

פירוש: גם אם עם ישראל "יעלו הרים" במעלות התורה והמצוות וגם אם ח"ו "ירדו בקעות" במעשיהם הרעים אחרי פטירתם ותיקונם בגהינם יגיעו "אל מקום זה יסדת להם" היינו אל המקום שייסד והכין השם עבורם בגן עדן כי לא ידח ממנו נידח.. והוסיף חכם מו"ר ואמר: שאכן הדבר שיגיעו אל תיקונם בסוף אך זה לא חפץ השם מלכתחילה וזה שממשיך הפסוק: "גבול שמת" היינו שהתורה וחז"ל הציבו סייגים וגבולות שע"י שבני אדם "בל יעברון" אותם היינו שלא יעברו ויכשלו בהן אז לא רק שלא יצטרכו לשלם בעונשים קשים בגהינם אלא אפילו בגלגול לא יצטרכו לשוב וזה: "בל ישובון" בגלגול "לכסות הארץ" לשוב ולכסות את זו הארץ. 1

 

 

ל'. "תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה." 1

פירוש: בזמן שהאדם זוכה לתשובה זה בבחינת "תשלח רוחך" שהשם שולח לו את רוחו להדריכו לחזור למוטב ככתוב: "רוחך טובה תנחני בארץ מישור" ואז הוא נחשב לבריה חדשה וזה "יבראון" אבל אז גם היצר הרע מתגבר וזה "ותחדש" כמו שכתוב בכל יום יצרו של אדם מתחדש עליו ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו. ובמקום אחר כתוב בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו וגו'.. והתירוץ הוא כפי שקראתי, שמתגבר זה בעוצמה ומתחדש זה בתחבולות חדשות. והתרופה נגד היצר

נמצאת בהמשך הפסוק "פני אדמה" היינו שישם פניו אל האדמה ויזכור את יום המיתה. 1

 

 

כה'. "זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת. שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ." 1

פירוש: ויש להקשות על מה שאמר "שם רמש ואין מספר" וכי נעלם ח"ו מעיני הקב"ה מספר הרמסים והחיות שיש בים? והלא הוא אומר (תהלים קמז-ד) "מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא" והתירוץ נמצא בהמשך.. אחרי שאמר: זה הים גדול וגו.. שם רמש ואין מספר, הכוונה היא שאין מספר קבוע לרמשים ולחיות שבים, ולא שלו יתברך לא ידוע מספרם אלא שרק מספרם משתנה באופן תמידי, הכיצד? מיד אחרי שאמר "שם רמש ואין מספר" נתן את הסיבה לכך שהמספר אינו קבוע ומשתנה באופן תמידי, וזה שהמשיך "חיות קטנות עם גדולות" היינו שהחיות הקטנות נטרפות ונאכלות על ידי הגדולות מהם, ועוד סיבה למספרם המשתנה הוא: "שם אוניות יהלכון" כלומר שהדייגים שמפליגים באוניות וצדים בים הוא גם סיבה למספרם המשתנה. אבל יש רק חיה אחת שלא נטרפת והיא אחת,  והוא הליויתן הידוע שהקב"ה הרג את בת זוגו כפי שכתוב שאלמלא כן והיו מתרבים היו מחריבים את העולם כידוע וזה "לויתן זה יצרת לשחק בו" היינו שרק הוא נשאר קבוע ולא נטרף על ידי חיות אחרות. 1

 

 

לד'. "יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיהוָה. יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ." 1

פירוש: מכיון שאמר "יערב עליו שיחי" אביא לך כהקדמה לפירוש את מה שכתוב במסכת ברכות דף לא-א. ת"ר המתפלל צריך שיכון את ליבו לשמיים, אבא שאול אומר סימן לדבר (תהלים י-יז) תכין ליבם תקשיב אוזנך עכ"ד. כלומר שאחד התנאים החשובים לקבלת התפילה היא כוונת הלב. ואומר דוד המלך מכיון שאני מתפלל בכוונה כפי שהבאנו, ובהכנעה כפי שכתוב (תהלים קכג-ב) הנה כעיני עבדים אל יד אדניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה כן עינינו אל יהוה אלהינו עד שיחוננו. ששני תנאים אלו הכרחיים לקבלת התפילה אז כשאתפלל אזכה ש.."יערב עליו שיחי" ומכיון שכשם שאדם מעורר מלמטה כך מתעורר מלמעלה כמובא בספרים ואני התפללתי כראוי אז באותה מידה ש.."יערב עליו שיחי" כל אחד לפי דרגתו ובחינתו כך גם אזכה לשמחה וזה "אנוכי אשמח ביהוה" ודע! ויהיה לך זה הדבר לאות וסימן שתפילתך התקבלה והייתה רצוייה מלפניו יתברך שכל אחד זוכה לשמחה כפי מה שהתקבלה תפילתו בשמיים אם מעט ואם הרבה ועל כן סמך את שני המילים "יערב עליו שיחי אנכי אשמח ביהוה" שזה תלוי בזה פרט לתפילה בשעת צרה שאז בוחנים בשמיים את כוונת הלב והדבקות וגם פה השמחה מגיעה לאחר מכן באופן של ישועה. ומכיון שהשמחה היא דבר גדול וחשוב בעבודת השם והדבר ידוע ומפורסם, כך על ידי השמחה בכלל ובפרט שמחה של מצוה מתמתקים הדינים. ולפי ערך השמחה כך יש מחילת עוונות וזה שמסיים "יתמו חטאים מן הארץ". 1

 

 

פרק ק"ה

 

כו'. "שָׁלַח, מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן, אֲשֶׁר בָּחַר-בּוֹ." 1

פירוש: בספר דברים פרק ד' מובא ענינו של משה רבנו ע"ה שנשלח ע"י הקב"ה לגאול את ישראל ממצרים. ולאחר שמביע משה את החששות והטענות שלו כלפי הקב"ה שאינו ראוי להיות גואלם אומר משה עוד טענה והיא מה שאומר הפסוק דברים ד-יג. ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח". רש"י במקום על הפסוק כותב: ביד מי שאתה רגיל לשלוח והוא אהרון. והקב"ה אומר למשה בפסוק שלאחריו: 1

ויחר אף יהוה במשה ויאמר הלא אהרון אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו. רש"י במקום על "וראך ושמח בלבו" לא

כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאת עולה לגדולה ומשם זכה אהרון לעדי החשן הנתון על הלב. היינו מידה כנגד מידה כשם שהעיד עליו הקב"ה וראך ושמח בלבו כך זכה לעדי החושן הנתון על הלב. וזה שאומר הפסוק: "שלח משה עבדו אהרון אשר בחר בו" היינו הקב"ה "שלח משה עבדו" לגאול את ישראל ולגבי החשש של משה מאהרון אחיו שאמר שלח נא ביד תשלח כדברי רש"י שהבאנו: ביד מי שאת רגיל לשלוח והוא אהרון. ממשיך ואומר הפסוק "אהרון אשר בחר בו" כשם שמעיד הקב"ה למשה: וגם הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו. וזה "אהרון אשר בחר בו" היינו שאהרון שמח במשה ובחר בו כשם שבחר בו הקב"ה כפי שמעיד עליו הפסוק שהבאנו כלומר שאהרון אשר בחר בו חוזר על זה שאהרון גם בחר במשה אחיו. 1

 

 

לט'. "פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה." 1

פירוש: כתוב (ישעיה נט) הן לא קצרה יד יהוה מהושיע ולא כבדה אזנו משמוע כי אם עוונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלהיכם וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע. כלומר שע"י העברות אנו בונים מעין מסכים מבדילים בינינו לבינו יתברך, וזה שאומר הפסוק אומנם שבעקבות חטאינו הקב"ה עושה מסכים בינו לבינינו וזה "פרש ענן למסך" שכביכול פורס עננים שהם המסכים המבדילים שמונעים מהתפילות להתקבל כמו שכתוב (איכה ג-מד) סכותה בענן לך מעבור תפילה. כלומר שבעקבות חטאינו הקב"ה מסוכך עלינו בעננים (שהם המסכים המבדילים) וזה סכותה בענן לך, שלא תוכל להתקבל התפילה וזה שמסיים מעבור תפילה. אבל! כבר הקדים הקב"ה תרופה שהיא התורה שנמשלה לאש כמו שכתוב (ירמיה כג) הלא כה דברי כאש נאום יהוה וכפטיש יפוצץ סלע. וזה "ואש" שהיא רמז לתורה "להאיר לילה" היינו אע"פ שבעוונותינו הקב"ה "פרש ענן למסך" כפי שהסברנו הקדים תרופה שהיא התורה שנמשלה לאש וזה "ואש" להאיר לנו את חשכות העולם הזה שנמשל לילה וזה "ואש להאיר לילה" כמו שאומרת הגמרא (בבא מציעא פג-ב) תני רב יוסף מאי דכתיב (תהילים קד-כ) תשך חושך ויהי לילה בו תרמוס כל חיתו יער? תשת חושך ויהי לילה זה העולם הזה שדומה לילה, בו תרמוס כל חיתו יער אלו רשעים שבו שדומין לחיה שביער. 1

 

 

פרק ק"ו

 

ג'. "אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת. זָכְרֵנִי יְהוָה בִּרְצוֹן עַמֶּךָ פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ." 1

פירוש: קראתי מאמר חז"ל וזה לשונו: מניין שישועתן של ישראל היא ישועתו של הקב"ה? שנאמר (ישעיה פרק נו): כה אמר יהוה שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא, ישועתכם לא נאמר אלא ישועתי עכ"ד. וזה שמשבח דוד המלך ואומר "אשרי שומרי משפט" וכן "עושה צדקה בכל עת" ובזכות שני דברים אלא היינו שמירת המשפט ועשיית הצדקה יתקיים המשך הפסוק "זכרני השם ברצון עמך פקדני בישועתך" בישועתך דייקה! על דרך המאמר של חז"ל שהבאנו. 1

 

 

יא'. "וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר." 1

פירוש: קראתי בספרו של הרב ישראל לוגסי שליט"א שמביא בשם מהרח"ו ע"ה שבזמן שאדם טובל במקווה וכל גופו בתוך המים אזי אין לחיצונים ולקליפות כח לשלוט בו מעוצם וגודל קדושת המקווה וכל זאת כאמור שכל גופו ממש בתוך המים, ולאחר שיוצא מן המקווה מבטל חלק מהם והנותרים חוזרים ונאחזים בו כל

אחד לפי בחינתו ודרגתו עד כאן דבריו. וזה פירוש "ויכסו מים" היינו בזמן שהמים מכסים את כל הגוף כנזכר אז "צריהם" שהם הקליפות "אחד מהם לא נותר". 1

 

 

טו'. "וַיִּתֵּן לָהֶם שֶׁאֱלָתָם וַיְשַׁלַּח רָזוֹן בְּנַפְשָׁם." 1

הנה רבות דובר על עניין הזהירות והשמירה מתאוות אכילה ועל אופן ההשפעה שיש לה בין לטוב ובין לרע, על הקדושה שמושך עצמו האדם עליו אם נזהר בה ועל הטומאה שממשיך עליו אם לא שם ליבו עליה ועל זה אמרו חז"ל "צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר" וזה שאומר הפסוק "ויתן להם שאלתם" היינו שהקב"ה יתן לצדיקים את שאלתם מבוקשם וכל זאת למה? כי זכו לבחינה של "וישלח רזון בנפשם" היינו שנפשם מצד היותה נפש רוחנית זכתה לזיכוך גמור עד כדי רזון היינו שמצד עצמה לא צריכה היא מזון גשמי כלל ועיקר וכל מה שאוכל

הצדיק הוא רק כדי חיותה ותו לא בבחינת "צדיק אוכל לשובע נפשו" כלומר מה שנצרך לה בכדי שלא תפרח ותיפרד מהגוף. 1

 

 

פרק ק"ז

​

כ'. "יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם" 1
פירוש: הנה רש"י כתב על ספר (שמות פרק טז-לב) "הרבה שלוחין יש לו למקום (הקב"ה) להכין מזון ליראיו" והוא לאו דווקא במזון בלבד כידוע אלא בכל הצטרכותו וענייניו של האדם יש לו לקב"ה את השלוחין שלו הן לעשות רצון יראיו והן להעניש את המורדים בו. וזה שראשי תיבות של הפסוק שהבאנו בתחילה "יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם" יוצא: "ידו" כלומר כשם שאדם מושיט את ידו לקחת

דבר מה, והמוח הוא זה שנותן את הפקודה והיד רק מבצעת, כך כשהקב"ה מחליט להיטיב עם האדם או להיפך ח"ו הוא עושה זאת על ידי שלוחיו, היינו שמלביש

את רצונו יתברך בכל דבר שיש בעולם: דומם, צומח חי, מדבר. לעשות על ידם שליחותו. ועל כן הראשי תיבות כנזכר של הפסוק: "יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם" יוצא: 1 "ידו" לומר לך שגם אם נרפאת ממחלה כלשהי וזה היה ע"י תרופה כלשהי "ידו" 1

של הקב"ה הייתה בדבר. וכן להיפוך ח"ו כשרוצה הקב"ה להעניש אדם הוא משתמש בכל דבר מהדברים המצויים בעולם שהם: דומם, צומח, חי, מדבר, כנזכר לעשות על ידם שליחותו. יהי רצון שהשם יתברך ישלח לנו שליחים טובים
להיטיב עמנו על מעשינו הטובים אמן! 1
 

​

כו'. "יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג." 1

פירוש: קראתי באחד הספרים על הפסוק במזמור כ"ב. לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה. שגם הרשעים אחר פטירתם עולים ורואים פני שכינה וזה "לפניו יכרעו כ-ל יורדי עפר" וזאת בכדי שיראו מה יכלו להשיג אילו רק עסקו בתורה ובמצוות ולאחר הדין יורדין לגהינם וזה שממשיך הפסוק "ונפשו לא חיה" היינו

את נפשו של הרשע הקב"ה לא ימשיך לחיות מזיו השכינה לאחר הדין וירד לגהינם עכ"ד. וזה שאומר "יעלו שמים" היינו שגם הרשעים לאחר פטירתם יעלו שמים כנזכר מהפסוק שהבאנו לפניו יכרעו כל יורדי עפר... אבל לאחר הדין כאמור "ירדו תהומות" לתת דינם בגהינם וזה שמסיים "נפשם ברעה תתמוגג" היינו שנפשם תתמוגג ברעה של עצמם שעשו בחייהם על דרך שקראתי פירוש על הפסוק במזמור ל"ד. תמותת רשע רעה היינו שהרעה שהרשע עושה היא זאת שממותת אותו ותובעת ממנו את הדין. 1

 

 

כו'. "יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג. יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל

חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע." 1

פירוש: הנה כשהחוזר בתשובה עולה במדרגות התורה והמצוות בפעם אחת בלא הדרגה והדרכה וזה "יעלו שמים" היינו שעולה הוא במדרגת התשובה עד השמים ולא בשלבים אז גם "ירדו תהומות" שסופו לרדת ולהכשל משום שלא הכין את הכלי מספיק טוב ומשום כך מקבל הוא יסורי מצפון בחושבו על נפילתו וזה "נפשם ברעה תתמוגג" שנפשם הולכת ומתמוגגת בשל אותה רעה שעשו ואז הנפילה היא לא לצורך עליה כמו שהיא בעצם צריכה להיות כי אין הוא יכול למצוא את הקב"ה בזאת הנפילה כי השם נמצא בכל מקום בבחינת ממעמקים קראתיך וזה שמסיים "וכל חכמתם תתבלע" היינו שכל החכמה שהיו אמורים להפיק מזאת הנפילה תתבלע ותאבד מהם כי לא שמו ליבם לחפש ולמצוא את השם גם בזאת הנפילה ועל כל פנים אם יחזרו ויבקשו את השם בתוך הנפילה עצמה ולא ייאשו את עצמם מן התשובה וזה "ויזעקו אל השם בצר להם" בצר להם דייקה! כלומר בתוך הנפילה עצמה אז יזכו גם בסופו של דבר ל-"וממצוקותיהם יצילם" שיזכו לצאת מכל המצוקות המניעות והבלבולים וישובו להשם בתשובה שלמה וזה ששמעתי מפי רבי שאול ניסים שהקשה עלי על מה שכתוב באבות פרק ה' משנה כ' יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר וכו... שמי יותר קל הנשר או הציפור? לדוגמא אם נשים נשר וציפור אחד לייד השני ושניהם יצטרכו לקפוץ ולהגיע ממקום למקום, מי יגיע ראשון? ברור שהציפור. אלא מה היתרון של הנשר על הציפור? שתי יתרונות: האחד, שבזמן שהוא עף הוא יציב ושום רוח שבעולם לא יכולה להסיתו והשנית שמתחיל הוא לעלות גבוה לשמיים עולה הוא ועולה עד שנראה קנקודה ממש. וככה רוצה הקב"ה שתיהיה התשבובה שלנו איטית אבל יציבה וכשנעלה במעלות התורה נגיע גבוה גבוה כמו הנשר. 1

 

​

פרק ק"ט

 

​

ה'. "וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה תַּחַת טוֹבָה וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי." 1

משלי פרק יז פסוק יג. "מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ." וזה שבמזמור קט. אחרי שאמר: "וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה תַּחַת טוֹבָה וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי." מתחיל למנות את הקללות שיבואו על אותו אדם ובני ביתו בדיוק כמו שאמר שלמה המלך משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו. ומקלל דוד המלך מיד ואומר:הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו בהשפטו יצא רשע ותפלתו תהיה לחטאה יהיו ימיו מעטים פקודתו (כלומר אשתו) יקח אחר יהיו בניו יתומים ואשתו אלמנה וכו.. ועיין במזמור על רצף שלל הקללות שמקלל אותו דוד המלך אותו ובני ביתו בדיוק כמו שאמר שלמה המלך אבל לא פירט. 1