'פירוש תהילים פרק א
א'. "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב
לֵצִים לֹא יָשָׁב. כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה. וְהָיָה כְּעֵץ
".וגו
פירוש: אשרי אותו אדם שגדל והפך לאיש, ואין איש אלא לשון חשיבות כמו
שכתב רש"י ז"ל על הפסוק (תהלים ד-ג) "בני איש עד מה כבודי לכלימה וגו... 1
רש"י: בני איש. בני אברהם יצחק ויעקב הקרויים איש, באברהם נאמר: 1
בראשית כ) "השב את אשת האיש"מ ביצחק נאמר: (שם כד) "מי האיש הלזה" 1
ביעקב נאמר: (שם כה) "איש תם" עכ"ד. וגדול אושרו אם הפך לכזה בדרך
הקלה יותר שכרגע נפרט אותה והיא: "אשר לא הלך בעצת רשעים" היינו
שבטרם עיבורו ברחם אמו בעודו זרע לא יצא מאדם רשע וזהו "עצת רשעים" 1
כפי שכתוב בליקוטי מוהר"ן תורה ז, סימן ג: ואי אפשר לבוא לאמת אלא על
ידי התקרבות לצדיקים, וילך בדרך עצתם, ועל ידי שמקבל מהם עצתם, 1
נחקק בו אמת, כמו שכתוב (תהלים נא): "הן אמת חפצת" - כשאתה חפץ אמת, 1
בטוחות ובסתום חכמה תודיעני - כי העצות שמקבל מהם הוא בחינת נשואין
וזיווג וכשמקבלין עצות מרשעים, הוא בחינת נשואין בקליפה. "הנחש השיאני" 1
בראשית ג). לשון נישואין עצות הנחש שקיבלה הוא בחינת נישואין
ועל ידי נישואין הטיל בה זוהמה. ובמעמד הר סיני פסקה זוהמתן (שבת קמו).1
עיין רש"י שם כי שם קבלו תרי"ג עיטין דקדושה (זוהר יתרו דף פב) והיתה
להם נישואין בקדושה. ולמה נקרא עצה בבחינת נישואין? כי הכליות יועצות
ברכות סא), וכליות הם כלי ההולדה, כלי הזרע. נמצא, כשמקבלין ע-צ-ה
מאדם, כאילו מקבלין ממנו ז-ר-ע, והכל לפי אדם, אם רשע או צדיק. עכ"ד
עי"ש באריכות. וזה "אשר לא הלך בעצת רשעים" היינו שלא בא מאדם רשע
כנזכר ובכך הפחית את גודל ההתחככות וההשפעה השלילית של היצר בעצמו
עוד בטרם עיבורו, כי הלא נאמר: "מעשה אבות סימן לבנים" . וגדול ומכופל
אושרו יותר אם זכה ל "ובדרך חטאים לא עמד" כלומר שבזמן ביאת אביו על
אמו הייתה טהורה ללא חשש נידה שכידוע מהספרים הקדושים מזיק ענין זה
לוולד באופן רוחני, ובכך המשיך והפחית את גודל ועוצמת ההסתברות של
היצר להצליח ולהזיקו לכשייוולד בעבודת השם. וכינה את האישה בתואר "דרך" 1
ובתואר "חטאים" משום כך: "דרך" מפני שהיא זאת שמופקדת על חינוך הילדים והדרכתם בדרך הטוב כפי שכתוב נשים שמסייעות לבעליהן ללמוד תורה, ומדרבנות אותם שילכו לשיעורי תורה [אף שנשארות לבדך בבית], וכן מחנכות את בניהם ללמוד תורה, נחשב להן כאילו הן בעצמן למדו תורה, ומתחלקות עימהם בעולם הבא בשכר הלימוד שלמדו. במסכת ברכות (דף יז.) אמר ליה רב לרבי חייא: נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי
רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן. [ממתינות לבעליהן, ונותנות להם רשות ללכת וללמוד תורה בעיר אחרת]. רש"י
ו "חטאים" מפני שאם לא יזהר להישמר ממנה האדם בדבר האסור יבוא על ידה
לכל החטאים ועוד מפני שלאחר שחטאה בעץ הדעת לקחה אותה ואת אדם
הראשון וכל זרעם הבא אחריהם ל "דרך חטאים" עד ביאת גואל צדק שיבוא
העולם לתיקונו. 1
ועל עניין הזרע מהאב בזמן התשמיש ציין ואמר: "אשר לא הלך" ובזמן שנקלט
אצל האם ציין ואמר: "ובדרך חטאים לא עמד" לרמוז את דברי הגמרא נדה
דף לא-א. תנו רבנן שלשה שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו אביו מזריע
הלובן שממנו עצמות וגידים וציפורניים ומוח שבראשו ולובן שבעין אמו
מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין ומוח התינוק ה-ו-ל-ך
אחר האב, ואז שכבר הגיע ונקלט אצל האם הוא ע-ו-מ-ד, היינו שכעת הוא
עומד אצל האם במתקונתו שממנה הוא הגיע שזה האב כנזכר. וכאשר זכה
ל "אשר לא הלך בעצת רשעים" וכן "ובדרך חטאים לא עמד" כפי שהסברנו יזכה
גם ל "ובמושב לצים לא ישב" היינו בזמן שישב תשעה חודשים ברחם אמו יהיה
לו את המזג הנדרש להבין ולקלוט טוב יותר את התורה שילמדהו המלאך
כפי שמביאה את העניין הגמרא בנדה דף ל-ב. עי"ש באריכות. 1
והלא נאמר באבות שניים שיושבין ואין דברי תורה ביניהם הרי זה מושב
לצים ועל זה אמר: "ובמושב לצים לא ישב" היינו שאותו תינוק יזכה ללמוד את
התורה כראוי עוד מבטן אמו, וזה שממשיך "כי אם בתורת השם חפצו" כלומר: 1
כי אם בתורת השם שמלמדו המלאך חפצו ואז כשיצא מבטן אמו
אז.."ובתורתו יהגה יומם ולילה" היינו ובתורתו שלמד בבטן אמו יהגה יומם
ולילה. ולתורה שלמד בבטן אמו קרא "תורת השם" כי אין לתינוק את הקניין
בה עדיין ואז כשיצא מבטן אמו אמר: "ובתורתו יהגה" כלומר ובתורתו שלמד
ברחם אמו ושכעת ילמדה בכוחות עצמו שאז יש לו קניין ושכר עליה
יהגה יומם ולילה" וכשאמר "ובתורתו" שזה לאחר הלידה כנזכר הזכיר עניין של"
יום ולילה וכשאמר "כי אם בתורת השם חפצו" שזה ברחם לא הזכיר יום ולילה
לומר לך שברחם האם אין הפרש וחשיבות בין יום ולילה לתינוק כי שם הכל
שווה אבל כשיצא לאוויר העולם כבר יש משמעות הפרש וחשיבות ליום
וללילה. ואם זכה לכל זה אז בוודאי יזכה להמשך הפסוק: "והיה כעץ שתול" 1
וגו... 1
'פירוש תהילים פרק ב
ז'. "אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה." 1
פירוש: רמז לכך שביום פטירתו של הצדיק בהילולה שלו יש עת רצון גדול מאת הקב"ה שהתפילות של הצדיק עלינו יתקבלו וזה "אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך" היינו שביום זה נפטרת מן העולם והוא כעין לידה ממש ככתוב (אבות פרק ד-כב) הילודים למות והמתים להחיות. ומכיון שצדיק אתה ועל הצדיקם נאמר (חולין דף ז-ב) גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן. על כן "שאל ממני ואתנה" 1 ואתנה" כלומר התפלל אלי בעבור עם ישראל ושאל ממני ואתנה לך שאלתך". 1
ז'. "אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה." 1
פירוש: הנה ידוע ומפורסם מכל הספרים שהשם שניתן לאדם אחרי לידתו הוא מן השמיים, ואע"פ שבמציאות נראה שההורים בוחרים את שם הוולד אין זו סתירה כלל וכלל, כי באותה שעה שבאים להכריע את שם הוולד נזרקת בהם מן רוח נבואה של איך שרוצים שהוולד יקרא בשמיים עם הסכמה ורצון בלב ההורים והם למעשה רק השליחים. וזה שאומר הפסוק שלנו "אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" כלומר שזה זמן הלידה, וממשיך הפסוק: "שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה" שראשי תיבות של: ש'אל מ'מני ו'אתנה, יוצא: שמו. כלומר תיכך לאחר שבא הפסוק המורה על לידת הוולד שזה: "אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" תיכך בא הרמז שהקב"ה בוחר את השם וזה "שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה" שהראשי תיבות של הפסוק יוצא שמו, ואת זה הקב"ה נותן כאמור וזה: "שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה." 1
'פירוש תהילים פרק ד
ג'. "בְּנֵי אִישׁ עַד מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה תֶּאֱהָבוּן רִיק תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה. וּדְעוּ כִּי הִפְלָה
יְהוָה חָסִיד לוֹ יְהוָה יִשְׁמַע בְּקָרְאִי אֵלָיו." 1
פירוש: כתוב בברכות דף יד-א. אמר רב כל הנותן שלום לחברו קודם שיתפלל כאילו עשאו במה. שנאמר (ישעיה ב-כב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תקרי במה אלא במה עכ"ד. וזה שמתאונן אדוננו דוד המלך ואומר "בני איש עד מה כבודי לכלימה" היינו כמה תזלזלו בכבודי ותתעלמו ממה שכתוב בגמרא שהבאנו "אל תקרי במה אלא במה" וזה "עד מה" שאתם אמורים לכבדני קודם התפילה ובכלל, ולשאול לשלומי בבחינת אל תקרי במה אלא במה
כפי שהסברנו ואצלכם ה "מה" שהוא אל תקרי במה אלא במה כמובא
בגמרא "כבודי לכלימה" ולא זו בלבד אלא גם "תאהבון ריק תבקשו כזב סלה" 1
וממשיך ואומר אע"פ שכל הנותן שלום לחבירו קודם התפילה כאילו עשאו כמובא, אצלי זה לא מוריד ולא מעלה רק שאתם תתחייבו שהכלמתוני וזה שגומר הפסוק: "ודעו כי היפלה השם חסיד לו השם ישמע בקראי אליו" ולא אזדקק לכם שתעשוני כדברי הגמרא: "כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאילו "עשאו". כי אצלי האמונה והדבקות בקב"ה מעל לכל השפעה חיצונית שלא מורידה ולא מעלה רק שאתם תתחייבו שהכלמתוני כאמור. 1
ט'. "בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן." 1
רבות דובר בעניין מעלות וחשיבות השלום וכן על ארס והרס המחלוקת ורבו הראיות כך שנקצר... וכך אומר השם, אם עם ישראל "בשלום יחדיו" אז אני כביכול "אשכבה ואישן" היינו שכביכול כבר אין לי יותר טרדות ואני פנוי לישון. 1
'פירוש תהילים פרק ה
ז'. "תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב" 1
1ראשי תיבות מהסוף להתחלה: "כדת" כלומר שהקב"ה יאבד את דוברי הכזב כדת וכדין כפי שכתוב (תהילים קא-ז) " דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי". 1
'פירוש תהילים פרק ט
ד'. "בְּשׁוּב אוֹיְבַי אָחוֹר יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶיך." 1
פירוש: כתוב ברצות השם דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, וזהשכתוב "בשוב" היינו בשובי אליך בתשובה ילכו ויסוגו אויבי "אחור" מדרכם הרעה וישלימו איתי, ואם לא תהיה להם הזכות להשלים איתי מחמת גודל רשעם אז "יכשלו ויאבדו מפניך" ונמצא שאחר התשובה בין כך ובין כך לא יישארו לי אויבים. 1
הנה שמעתי שכתוב שלמעלה בשמיים אצל הקב"ה להבדיל ממלאכי השרת
שנמצאים קרוב לקב"ה מלאכי החבלה ממוקמים במרחק ממנו יתברך היינו
שמקצה להם מקום אבל במרחק, אע"פ שהוא בראם ועושים את שליחותו.א
ואומר אדוננו דוד המלך ושואל "למה השם תעמוד ברחוק תעלים לעיתות בצרה"?1
ומשיב ומתרץ "בגאות רשע ידלק עני" היינו "למה השם תעמוד ברחוק" ממלאכי
החבלה וממקם אותם אתה במרחק ממך? משום שאתה "תעלים לעיתות
בצרה" היינו תעלים עיניך מלראות את נשמות הרשעים מתייסרים בדין
שעושים בהם מלאכי החבלה בשעה שהם (הרשעים) בעת צרה. והטעם לדבר
הוא: "בגאות רשע ידלק עני" כלומר משום שבחייהם רדפו את העני ברוב
חוצפה וגאווה והלא נאמר על בעל גאווה "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה
אחת" וכן אומר אדוננו "גבה עיניים ורחב לבב אותו לא אוכל". 1
ו'. "גָּעַרְתָּ גוֹיִם אִבַּדְתָּ רָשָׁע שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד". 1
הנה ידוע שמתי שהקב"ה רוצה להפיל אומה מסויימת הוא מפיל את השר שלה תחילה בשמיים, ואז ממילא האומה כאן בארץ ששייכת לאותו שר נופלת. וחז"ל לומדים את זה מהפסוק: (ישעיהו כד-כא) "וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִפְקֹ֧ד יְהֹוָ֛ה עַל־צְבָ֥א הַמָּר֖וֹם בַּמָּר֑וֹם וְעַל־מַלְכֵ֥י הָאֲדָמָ֖ה עַל־הָאֲדָמָֽה" כלומר תחילה הוא פוקד את השר של אותה אומה במרום וזה: "וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִפְקֹ֧ד יְהֹוָ֛ה עַל־צְבָ֥א הַמָּר֖וֹם בַּמָּר֑וֹם" ואז ממילא אותה אומה ששייכת לאותו שר כפי שהסברנו נופלת, וזה: "וְעַל־מַלְכֵ֥י הָאֲדָמָ֖ה עַל־הָאֲדָמָֽה" דהיינו תחילה על צבא המרום במרום שזה השר, ולאחר מכן ועל מלכי האדמה באדמה כלומר אותו המלך ששייך לאותה אומה באדמה שהוא סמל השלטון של אותה האומה וכמובן ביחד איתו האומה עצמה. עד כאן כתבנו דברים ידועים והארכנו מעט על מנת להסביר וכעת בס"ד נרמוז את הדברים בפסוק מתהילים שהבאנו בתחילה, וכך יהיה הפירוש: "גָּעַ֣רְתָּ ג֭וֹיִם" כלומר מתי שהקב"ה רוצה לגעור ולאבד אומה וזה: "גָּעַ֣רְתָּ ג֭וֹיִם" אז תחילה הוא מאבד את השר השייך לה בשמיים וזה שממשיך: "אִבַּ֣דְתָּ רָשָׁ֑ע" דהיינו אותו שר רשע של אותו אומה, ואז ממילא אותה אומה נופלת כי כל חיותה מהשר כידוע, וזה שמסיים: "שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד". 1