פרק ק"ל

 

ח'. "וְהוּא, יִפְדֶּה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִכֹּל, עֲו‍ֹנֹתָיו." 1

 אמר רבי מאיר גדולה תשובה שבשביל  יחיד  שעשה  תשובה  מוחלין  לכל העולם כולו  שנאמר:  ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו, מהם לא נאמר אלא ממנו עכ"ד. וזה שאומר הפסוק "והוא יפדה את ישראל" היינו כלל עם ישראל ואיתם גם את כל העולם כי העולם כולו תלוי בישראל כידוע, מתי שהיחיד הזה שמדבר עליו רבי מאיר ישוב "מכל עוונותיו" מכל עוונותיהם לא נאמר אלא מכל עוונותיו. 1

 

 

פרק קל"א

 

ב'. "אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי." 1

בגמרא במסכת שבת דף ל"א כתוב "אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם הודיעני ה' קצי אמר לו גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בשר ודם. ומדת ימי מה היא? גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם. ואדעה מה חדל אני? אמר לו בשבת תמות. כל יום שבת היה יושב וגורס במשך כל היום אותו היום שהיה צריך למסור נשמתו גם כן היה יושב וגורס הגיע מלאך המוות ולא יכל להתקרב אליו מפני שהיה עוסק בתורה, מה עשה? הלך ועשה רעש בעצים יצא דוד המלך לבדוק את המתרחש מיד ניגש מלאך המוות ושמט מדרגה אחת ואז נוצר מצב שדוד המלך הפסיק לרגע מלימודו ואז מלאך המוות ניצל הזדמנות זו ולקח את נשמתו של דוד המלך ובא שלמה המלך לבית המדרש כדי לשאול מה עושים הלכה למעשה הרי מת הוא מוקצה בשבת ואבא מוטל חשוף לחמה והכלבים רעבים מה לעשות? שלחו לו חכמים תשובה חתוך נבלה והנח לפני הכלבים ולגבי אביך הנח עליו כיכר או תינוק ואתה יכול לטלטלו. ורמז לגבי יום הסתלקתו של דוד המלך ע"ה הביא הרב יצחק בן שושן שליט"א בספרו של רבנו יונה על התהילים

שהוסיף מפרושיו שלו וקראם "ויזרע יצחק" על הפסוק בתהלים צד. "ברב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי" ששרעפי הוא ענין מחשבה כמו (שכותב המצודת ציון וכן בחנני ודע שרעפי) וכתב הרב הנ"ל היינו "ברוב שרעפי בקרבי" שהם המחשבות שמה היום אמות הייתי עוסק בתורה כדי להינצל וזה "תנחומך ישעשעו נפשי" וכן כתב שרשי תיבות של ב'רוב ש'רעפי ב'קרבי ת'נחומיך הם אותיות בשבת. וכאן רמז הרב מה היה עושה אדוננו דוד המלך ע"ה בכדי להינצל מהמוות בכל יום שבת. ובפסוקים שהבאנו בהתחלה נראה לרמוז את אופן הסתלקותו של דוד המלך ע"ה כפי תיאור הגמרא שהבאנו וכך הוא הפרוש: "אם לא שותי ודוממתי נפשי" היינו "אם לא שויתי" בבחינת "שויתי השם לנגדי תמיד", שתמיד היה שם השם לנגדי ע"י עסק התורה אז היה רשות למלאך המוות לקחת אותי וזה "ודוממתי נפשי" כפי שכותב האבן עזרא על דוממתי שמגזרת דומם הוא, ועל זו הדרך מפרשים גם המלבי"ם והרד"ק היינו שדממה וכבתה נפשי ואז מידה כנגד מידה כשם שאני התנהגתי ובטחתי בקב"ה בעולם הזה "כגמול עלי אמו" היינו כתינוק שבוטח ללא כל חשש או ספק באמו כך גם אחרי פטירתי הורו חכמים לבני שלמה להניח על גופי תינוק משום שהייתי מוקצה כי יצאה נפשי וזה "כגמול עלי נפשי", היינו ששמו את הגמול (התינוק) עלי בגלל נפשי שיצאה על מנת שיוכלו להזיזני ממקומי. 1

 

 

פרק קל"ה

 

טו'. "עֲצַבֵּי הַגּוֹיִם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ. אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יַאֲזִינוּ אַף אֵין יֶשׁ רוּחַ בְּפִיהֶם. כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם." 1

פירוש: "עצבי הגוים" כפי שמסביר רש"י ז"ל אלילי  הגוים  וקראם  "עצבי"  משום שהם  עצבון  לעובדיהם  ולא  יועילם. וממשיך.. "כסף וזהב מעשה ידי אדם" ויש שאלה לכאורה אם אמר שעצבי הגוים כסף וזהב הלא זה ברור מאליו שזה מעשה ידי אדם וכי פעם ירדו פסלים מהשמיים? אלא זה התירוץ דוד המלך ע"ה מסנגר על עם ישראל אצל הקב"ה. ואומר "עצבי הגוים כסף וזהב" כלומר שבשביל שתחשיב לגוים שעבדו עבודה זרה הם צריכים ממש לעשות פסלים מכסף וזהב ולעובדם אבל אצלנו היהודים רבש"ע אתה ח"ו עלול להחשיב לנו כאילו עבדנו עבודה זרה לא ע"י פסלים ח"ו שבזה בוודאי לא נכשל אלא ע"י "מעשה ידי אדם" היינו שבתוך

מעשה ידינו מסתתרות עברות ששקולות כנגד עבודה זרה. ומתחיל למנותן לקב"ה בכדי למתק הדינין מעם ישראל ואומר "פה להם ולא ידברו" היינו היצה"ר רוצה לשמש לצדיקים כפה שידברו לשון הרע שעל לשון הרע נאמר ששקול כנגד שפיכות דמים גילוי עריות ועבודה זרה שנאמר יכרת השם כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות ועוד שנחשב לכופר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו איתנו מי אדון לנו? אבל הצדיקים "ולא ידברו" כלומר שמתגברים ולא מדברים לה"ר וממשיך "עיניים להם" היינו שהיצה"ר רוצה לשמש להם עיניים ולהכשילם בזנות שגם על עברה זו נאמר כעובד עבודה זרה אבל הם "ולא יראו" שגם כאן יתגברו וממשיך... "אוזניים להם" שרוצה לשמש להם לאוזניים ולהכשילם בקבלת לשון הרע אבל הם "ולא יאזינו" ושיבח את מעלת הצדיקים באומרו "ולא יאזינו" ולא אמר ולא ישמעו להגיד לך שגם אם נזדמן לצדיק לשמוע לה"ר שזה מעבר לכוחו מלמנוע הוא לא יאזין ויקבל הדברים בלבו שהאזנה הוא לשון קבלה כמו "האזינה עמי תורתי הטו אוזניכם לאמרי פי" אלא יהיה זה כשמיעה בעלמה שאין בכוחו למונעה ואנוס נקרא, וממשיך... "אף אין יש רוח בפיהם" כלומר בזמן שיבוא המשיח וכידוע מהספרים על הפסוק והריחו ביראת השם שחוש הריח לא נפגם בחטא עץ הדעת ואיתו ישתמש המשיח לכשירצה לדעת מעלת האדם צדיק או רשע וזה "אף" היינו שיבוא להריח באפו אם יש בידם עברות? יגלה ש... "אין" שנקיים הם ושמא תאמר פגרים מתים הוא מריח? לזה ממשיך. "יש רוח בפיהם" היינו שחיים הם, וממשיך "כמוהם יהיו עושיהם" כלומר צדיקים כמותם יהיו עושיהם מי שיעשה כמותם וגם "כל אשר בוטח בהם" ומי שיבטח בדברי הצדיקים בלב ונפש, והקדים מילת "עושיהם" למילת "כל אשר בוטח

בהם" על דרך שאמרו ישראל "נעשה ונשמע" שהעשיה וההליכה בדרכי התורה וצדיקי האמת קודמת לביטחון והאמונה בדבריהם שהם כולם אמרות השם

טהורות. 1

​

פרק קל"ח

 

​

ו'. "כי רם יהוה ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע." 1

פירוש: וכתב רש"י ז"ל וכן המצודת ציון וכן האבן עזרא על מילת יידע וזו לשונם: ייסר, כמו ויודע בהם את  אנשי סוכות (שופטים ח). והנה לאחר שהבנו שמילת יידע פירושה ייסר, אפשר לרמוז את סוף הפסוק "וגבוה ממרחק יידע" בדברי הגמרא סוטה ה-א) "כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנאמר (תהלים קא-ה) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עיניים

ורחב לבב אותו לא אוכל אל תקרי אותו אלא איתו לא אוכל. עד כאן לשון הגמרא. ולאחר שמשבח את השפל והעניו באמרו "כי רם יהוה ושפל יראה" רומז המשך הפסוק על עונש הגאוותן באמרו "וגבוה" כלומר הגאוותן "ממרחק יידע" היינו שמייסרו הקב"ה ממרחק כדברי הגמרא שהבאנו: כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנאמר מלשני וגו.. אל תקרי אותו  אלא איתו. כלומר שלעולם הבא יהיה רחוק מהשם יתברך וזה "ממרחק יידע" שאין לך רע מזה כמו שאין לך טוב מזה מלהיות קרוב אליו שנאמר (תהלים עג-כח) "ואני קרבת אלהים לי טוב." 1

 

 

ח'. "יְהוָה, חַסְדְּךָ לְעוֹלָם מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אַל תֶּרֶף." 1

פירוש: הנה אמרו שהעולם לא נברא אלא בשביל התורה והיא זאת שמקיימתו ככתוב: אם לא בריתי יום ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. והקשו איך התקיים העולם מלפני מתן תורה? ותרצו שאז הקב"ה קיים את העולם בחסד גמור כ"ו דורות קודם מתן תורה, וכנגד אלו הכ"ו דורות יש כ"ו פעמים במזמור קל"ו את הפסוק: כי לעולם חסדו ששניהם גמטרייא 26 כנגד שם הוי"ה ברוך הוא ועל כן גם

מוזכר בתחילת כל פסוק מה-כ"ו פעמים שם הוי"ה ככתוב: הודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו.. שמורה שקיים את העולם בחסד גמור.. וזה שאומר הפסוק: "יהוה חסדך לעולם" היינו בזכות זה שאתה השם נתת חסדך לעולם וקיימתו כ"ו דורות קודם מתן תורה רחם עלינו גם כעת ברחמים ולא בזכותינו וע"י כך "מעשי ידיך אל תרף" היינו שלא תרפה ידיך מהעולם וברואיו שהם "מעשי ידיך". וזה שמבקש במזמור כה. "זכר רחמיך וחסדיך כי מעולם המה" כלומר שתמיד תזכור לנו את רחמיך ותרחמנו בזכות אלה "חסדיך" שהיו עוד קודם מתן תורה בלא שום זכות וזה. "כי מעולם המה" היינו מבריאת העולם ועד מתן תורה המה וכך גם אנו מבקשים בלא זכות ומעשה אלא רק ברחמים. 1

 

 

פרק קל"ט

 

טו'. "לֹא נִכְחַד עָצְמִי מִמֶּךָּ אֲשֶׁר עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ." 1

פירוש: הנה ידוע שיש נשמות גבוהות וחשובות שצריכות לרדת לזה העולם אזי הסטרא אחרא מתנגדת שהלא בכח צדקותם תורתם ומעשיהם הטובים עלולים הם לפגוע במידת האיזון בין כח הקדושה לכח הרע, והקב"ה גזר שתמיד יהיה איזון בין הטוב לרע כפי שכתב שלמה המלך ע"ה (קהלת פרק ז) זה לעומת זה עשה האלהים. וע"כ הקב"ה שחפץ בזאת הנשמה שתרד לזה העולם עושה תחבולות עם הסטרא אחרא וכביכול מרצה אותה שגם היא תסכים שתרד ותבוא לעולם זאת הנשמה, וזה אחת הסיבות שמשה רבנו ע"ה ירד בבית פרעה וכן רבי עקיבה שהיה בין גרים ועוד ודוגמאות הרבה והדבר ידוע ואין מקום להאריך... וזה שאומר אדוננו דוד המלך: "לא נכחד עצמי ממך" היינו על מנת שלא "תכחד עצמי" ותאבד "ממך" שהלא הייתי אמור להיות נפל, נתת לי שבעים שנה מאדם הראשון וכן מהאבות חוץ מיצחק כידוע משום שהיה מצד הגבורות וכן בגלל שהיה סומא וסומא חשוב כמת. והוצרך

הקב"ה לתת לו שבעים שנה גם מהאבות כך שמעתי מפי הרב משה ארמוני שליט"א משום שהשנים של אדם הראשון היו בבחינת מיתה שנאמר לו לפני החטא: כי ביום אוכלך ממנו מות תמות ולא היה בהם חיות. וממשיך "אשר עושתי בסתר" היינו שנעשיתי בסתר ובתחבולות שגם הסטרא אחרא הסכימה שאבוא לעולם דרך רות המואביה וזה שמסיים: "רוקמתי בתחתיות ארץ" היינו שגופי נרקם ונברא מתחתיות ארץ והוא החלק הפחות משובח בארץ שאין לו כח מצמיח וע"כ אומרת הגמרא ביומא דף כב עמוד ב.: שאול באחת ועלתה לו דוד בשתיים ולא עלתה לו. 1

ששמעתי שתירץ האר"י הקדוש משום שבא מרות המואביה ומזגו הגופני היה

מושפע לרעה יותר משאול שלא היה בין גרים על כן דקדקו אתו יותר. 1

 

 

יט'. "אִם תִּקְטֹל אֱלוֹהַּ רָשָׁע וְאַנְשֵׁי דָמִים סוּרוּ מֶנִּי. אֲשֶׁר יֹאמְרֻךָ לִמְזִמָּה." 1

פירוש: "אם תקטול אלוקה רשע" זה היצה"ר אז כתוצאה מכך "אנשי דמים" שהם הדמים העכורים שבלב שמסיטים לעברות "סורו מני" ילכו ויסורו ממני שהלא רק בגללם אני חוטא וזה "אשר" רק הם יומרוך" ענין רוממות, שמרוממים ליבו של אדם "למזימה" לדבר עברה ומזימה. 1