'פירוש תהילים פרק כ
ג'. "יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן, יִסְעָדֶךָּ. יִזְכֹּר כָּל-מִנְחֹתֶךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה." 1
הנה כתוב "בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול
לו" וכתב שלמה המלך ע"ה "יש דרך ישר בעיני איש ואחריתה דרכי מוות" ואומר דוד המלך ע"ה איך תדע שהשם מנהיג אותך בכבודו ובעצמו ואין אתה נמצא
בדרך שישרה היא כעת בעיניך ואחריתה דרכי מוות? כמאמר שלמה ע"ה, ושהקב"ה "ישלח עזרך מקודש" היינו שמה שתשיג בעולם הזה ברוחני וגשמי יהיה מבחינת קודש מאת השם ובהשגחה פרטית מתי ש..."ומציון יסעדך" היינו מציון שעולה בגימטריה 156 כמניין יוסף כידוע שהוא רמז ליסוד היינו שמירת הברית. מתי שמציון שהוא שמירת הברית "יסעדך" כמאמר הגמרא ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו. אז תדע שכל מה שקיבלת בעולם הזה היה מבחינת "ישלח עזרך מקודש" היינו שקיבלת הכל מצד הקדושה ולא מצד הסיטרא אחרה ולא זו בלבד אלא שכל מעשיך יעלו לרצון לפניו יתברך וכן תפילותיך יפעלו פעולתן ולא תהיה יניקה לסיטרא אחרה וזה "יזכור כל מנחותיך ועולתך ידשנה סלה" שהם התפילות. כלשון רש"י ז"ל על הפסוק במקום "הם התפילות שאתם מתפללים במלחמה" (ואין לך מלחמה כמלחמת היצר). 1
ה'. "יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא." 1
על דרך שפרשו את הפסוק "יהוה צילך" היינו כשם שתתנהג עמו כך הוא יתנהג עמך כמו הצל שמתנהג לפי פעולות האדם בבחינת מה שכתוב באבות במידה שאדם מודד בה מודדין לו, וזה "יתן לך כלבבך" בין אם הוא טוב תקבל טוב ובין
אם הוא רע תקבל רע וזה שגומר "וכל עצתך ימלא" היינו וכל מה שיעצת בליבך
על אחרים ימלא הקב"ה עליך בין טוב ובין רע. 1
פירוש תהילים פרק כ"א
ג'. "תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ סֶּלָה." 1
מתי שהאדם נותן ליצר את תאות ליבו לפגום בברית שהרי משכנו בלב האדם ככתוב "לב כסיל לשמאלו ולב חכם מימנו" שדרשו חז"ל על היצר הטוב והרע, אז מתקיים המשך הפסוק "וארשת שפתיו בל מנעת סלה" שלא יוכל להתגבר ולמנוע מהיצר מלפגום בלשון כי ברית המעור וברית הלשון הם אחד כידוע. 1
ה'. "חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד. גָּדוֹל כְּבוֹדוֹ בִּישׁוּעָתֶךָ
הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו." 1
פירוש: הצדיק "חיים שאל ממך" ע"מ לעבוד אותך כשם שאנו מבקשים: למענך אלהים חיים וכן אומר דוד המלך ע"ה "למנות ימינו כן הודע" וזאת למה? "ונביא לבב חכמה" ולעומת זאת הרשע בלא שיבקש "נתת לו אורך ימים" כאן בעולם הזה כדי לאבדו מן העולם הבא שהוא "עולם ועד" כמו שמכנה הזוה"ק את הרשעים ככלבים שצווחים הב לנו חיי הב לנו מזונה ושמא תאמר שנכון שלצדיק יש עולם הבא אבל העולם הזה הפסיד ח"ו? לזה "המשיך ואמר "גדול כבודו בישועתך" כאן בעולם הזה ו... "הוד והדר תשווה עליו" לעולם הבא. 1
יא'. "פִּרְיָמוֹ מֵאֶרֶץ תְּאַבֵּד וְזַרְעָם מִבְּנֵי אָדָם. כִּי נָטוּ עָלֶיךָ רָעָה חָשְׁבוּ מְזִמָּה
בַּל יוּכָלוּ." 1
פירוש: נראה לפרש פסוקים אלה על דור הפלגה שכתוב עליהם בסנהדרין דף קט-א. אמר רבי ירמיה בר אלעזר נחלקו ל.. ג' כיתות, אחת אומרת נעלה ונשב שם וכו'... וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופים ורוחות ושידים ולילין עכ"ד. 1 ועל זו הכיתה נתייחס. וזה שאומר הפסוק: "פרימו מארץ תאבד" שהוא הזרע, כפי שכותב רש"י ז"ל על הפסוק במקום: לקב"ה הוא מתפלל שיאבד זרעו של עמלק הרשע. וכל זאת איך יאבדם? "וזרעם מבני אדם" כלומר שתשנה את זרעם שלא יהיו מבני אדם ע"י שתהפכם "לקופים רוחות שידים ולילין כנזכר מהגמרא, וכל זה למה? "כי נטו עליך רעה במה שאמרו: "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וכו'... "חשבו מזימה" אך כאמור "בל יוכלו" ככתוב "ויפץ השם אותם משם על פני כל הארץ" 1 וגו.. 1
פירוש תהילים פרק כ"ב
ב'. "אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי." 1
תחילה שאל "למה עזבתני" ומיד השיב שהסיבה לכך היא משום ש... "רחוק מישועתי דברי שאגתי" כלומר שדברי שאגתי היינו התחינות והבקשות שאני שואג ומתפלל אליך זכותן נמצאת "רחוק מישועתי" כלומר שהן לא מספיק זכות וברות בכדי שתתקבלנה לרצון מלפניך. ויש להבין מאחר שתפילתו הייתה בבחינת
שאגה מדוע לא התקבלה לרצון? והתירוץ הוא לפי שאמר "דברי שאגתי" כלומר ששאגתי לפניך היתה כדברים הנאמרים מהשפה אל החוץ. וזה "דברי שאגתי" דברי דייקא! ובמזמור ל"ח מסביר איך אמורה להיות שאגה אמיתית באומרו "נפוגותי ונדכאתי עד מאד" כלומר "נפוגותי" שהוא עניין רפיון וחולשה כלשון המצודת ציון שהוא כנגד הגוף "ונדכאתי" שהוא כנגד הרוח ככתוב "ואת דכאי רוח יושיע" "עד מאד" וכתוצאה מכך "שאגתי" יוצאת "מנהמת ליבי" ולא מהשפה אל החוץ וכך צריכה להיות שאגה אמיתית. 1
טו'. "כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל עַצְמוֹתָי הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי." 1
כהקדמה לפירוש אביא לך את דברי רבי נחמן מברסלב בספר ליקוטי עצות (וידוי דברים -ב') וזה לשונו: עוונותיו של אדם חקוקים על עצמותיו, ועל ידי וידוי דברים לפני התלמיד חכם יוצא מעצמותיו הצרופים רעים של העוונות, שהיו חקוקים עליהם ומוחלין ומכפרים לו כל עוונותי. עד כאן דבריו. ונראה לי לרמוז זה הענין בפסוק שהבאנו מתהילים בתחילה וכך יהיה הפירוש: "כמים נשפכתי" זה רומז לוידוי דברים לפני התלמיד חכם כמו שכתוב (איכה-ב' יט) שיפכי כמים ליבך נוכח פני אדוני. שזה הוידוי דברים וממשיך הפסוק בתהילים ואומר "והתפרדו כל עצמותי" כלומר שעל ידי הוידוי דברים כפי שהסברנו התפרדו כל הצרופים הרעים שהיו חקוקים על עצמותי כפי שאומר רבי נחמן וזה "והתפרדו כל עצמותי" 1 והוספתי אני ואמרתי שכל זאת בתנאי שהוידוי יהיה מהלב ובצער ורצון לעשות תשובה וזה שגומר הפסוק בתהילים ואומר "היה ליבי כדונג נמס בתוך מעי" היינו שבזמן הוידוי הצטערתי על מעשי והיה ליבי כדונג כפי שמביא רש"י על המילה כדונד:שעוה הנימוחה מחום האש. היינו שבזמן הוידוי הייתה בי חרטה עד שהרגשתי את ליבי נמס כשעוה מחום האש כדברי רש"י וזה "היה ליבי כדונג נמס בתוך מעי".י
יז'. "כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי. אֲסַפֵּר כָּל עַצְמוֹתָי הֵמָּה
יַבִּיטוּ יִרְאוּ בִי. יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל". 1
פירוש נראה לפרש הפסוקים על עוון משכב גויה רח"ל הנה ידוע מרבנו האר"י
הקדוש ז"ל כי הבא על הגויה מתגלגל בכלב ולעולם הבא קליפת הכלב של העברה נקשרת בנפש החוטא כדרשת חז"ל בסוטה דף ג'-ב. ר"א אומר קשורה בו ככלב שנאמר (בראשית לט-י) ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה. לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא עכ"ד. וכן דרשו על הפסוק תהלים קה-יח. ענו בכבל רגלו ברזל אה נפשו. שנאמר ביוסף הצדיק שאילו היה חוטא קליפת הכלב הייתה כשורה בו ככבל וכברזל בנפשו שלא ניתן להסירה וכבל אותיות כלב. וידוע מהספרים הקדושים שהנשמה רואה ומכירה בעברות של האדם בו היא מגולגלת ויש לה צער גדול מכל עברה ועברה וחסד השם שאיננו חשים בכך וזה מכמה סיבות האחת שלא תתבטל הבחירה והשניה שמגודל הצער היינו נופלים ח"ו ליאוש ומרפים ידינו מן התשובה. וכך זועקת נשמת החוטא בבת אל נכר זעקת דומיה לקב"ה ואומרת: "כי סבבוני כלבים" הם קליפות הכלב של עוון משכב גויה "עדת מרעים הקיפוני" הם יתר שאר מלאכי החבלה שמצטרפים לקליפת הכלב, ואני "כארי ידי ורגלי" כפי שמפרש מצודת דוד במקום על הפסוק: כארי: ישברו ידי ורגלי כמו הארי המשבר עצמות הנטרף בפיו עכ"ד. ואיני יכולה לבוא בדין וטענות
עימהם שלא היו דברים מעולם מפני ש.. "אספר כל עצמותי" אני הנשמה מספרת ומגלה על פשעי מבלי שארצה וזה "אספר" ומהיכן אני מגלה על פשעי בין אם ארצה ובין אם לא? מ.."כל עצמותי" כפי שמביא רבי נחמן מברסלב זכותו תגן עלינו בליקוטי מוהר"ן תורה ד'. וזה לשונו: ועוונותיו של אדם הם על עצמותיו, כמו שכתוב (יחזקאל לב) ותהי עוונותם על עצמותם, וכל עברה יש לה צירוף אותיות וכשעבר איזה עברה אזי נחקק צירוף רע על עצמותיו עי"ש. ו.."המה" היינו הקליפות "יביטו" בעצמותי ו..?"יראו בי" את הצירוף הרע שנחקק על העצמות בהתאם לעברה ואז.. "יחלקו בגדי להם" שבגדי זה הלבוש הרוחני של המצוות ומעשים טובים ונקרא בלשון הזוהר הקדוש חלוקא דרבנן ורק "על לבושי" שהוא הגוף והוא כלבוש לנשמה כידוע מהספרים שלאחר שנלקח לא תהיה יותר תקומה לחוטא כי לא יוכל לשוב מעוונותיו על זה הם "יפילו גורל" בניהם בעוון של מי ילקח כי כולן רוצות לזכות בזה. 1
כג'. "אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ." 1
פירוש: הנה כתוב על אברהם אבינו ע"ה (בראשית כא-לג) "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְהוָה אֵל עוֹלָם" ואומרת הגמרא (כתובות דף ח-ב) שראשי תיבות של המילה אשל הם: אכילה שתיה לויה. כלומר שע"י שהיה מאכיל משקה ומלווה את אורחיו לשלום היה מפרסם את שמו של הקב"ה בעולם לכל, כמו שממשיך הפסוק שלאחר שאמר "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע ממשיך ואומר שכל המטרה של זה היה "וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְהוָה אֵל עוֹלָם" וכיצד עשה כן? כיצד היה מפרסם ומגלה מלכותו של הקב"ה בעולם על ידי שהיה מאכיל משקה ומלווה את אורחיו כנזכר? שכידוע עד אז מציאות הקב"ה בעולם עדיין לא הייתה ידועה כלל ועיקר והיו כולם עובדי עבודה זרה. וזה לשון רש"י ז"ל על המילה אשל (אכילה שתיה לויה כפי שהבאנו) רש"י: רב שמואל, חד (אחד) אמר פרדס להביא ממנו פירות לאורחים בסעודה, וחד (ואחד) אמר פנדק לאכסניא ובו כל מיני פירות. ומצינו לשון נטעה באוהלים,שנאמר (דניאל יא-מה) ויטע אהלי אפדנו: ויקרא שם בשם יהוה אל עולם,על ידי אותו אשל (כלומר בעמצעותו) נקרא שמו של הקב"ה אלוה לכל העולם. לאחר שאוכלים ושותים אומר להם (אברהם) ברכו למי שאכלתם משלו, סבורים אתם שמשלי אכלתם?,משל מי שאמר והיה עולם אכלתם. עד כאן לון רש"י ז"ל. כלומר על ידי הכנסת האורחים שהיה עושה מאכיל משקה ומלווה אותם ורוצים להודות לו היה מגלה להם שכלום אינו שייך לו והכל של הקב"ה ולו צריך להודות וכשהיו שואלים מי הוא הקב"ה היה מלמדם שהוא אדון העולם בורא כל הנבראים מנהיג ומשגיח על כולם ועוד כהנה וכהנה... עד שהיו נעשים עובדי השם וזונחים את עבודת האלילים שלהם ומאמינים באל אחד. ואפשר לזמוז כל עניין זה בפסוק שהבאנו בתחילה מתהילים "אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ" שראשי תיבות של א'ספרה ש'מך ל'אחי יוצא: אשל כלומר שעל ידי אותו האשל היינו א'כילה ש'תיה ל'ויה על ידי כך היה מספר משמו של הקב"ה וזה שגם הראשי תיבות של א'ספרה ש'מך ל'אחי יוצא אשל היינו שעל ידי כך היה מפרסם שמו יתברך ברבים היינו על ידי א'כליה ש'תיה ל'ויה והפסוק הראשון "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע" הוא כנגד "אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי" שבשניהם יש את המילה אשל בראשון במפורש ובשני בראשי תיבות והמשך הפסוק מתהילים "בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ" הוא כנגד סוף הפסוק "וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְהוָה אֵל עוֹלָם". ששני הפסוקים האחרונים מדברים מהלל ושבח לקב"ה שהיה עושה אברהם אבינו. 1
כד'. "יִרְאֵי יְהוָה הַלְלוּהוּ כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל
כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ." 1
פירוש: חילק את עם ישראל לשלשה דרגות מהגדול לקטן "יראי השם" "זרע יעקב" "כל זרע ישראל" ואמר: "יראי השם הללוהו" היינו ליראי השם הגדולים במעלה מהם נדרש להלל את הקב"ה לפי גודל מעלתם וצדקותם להודות על הרעה כעל הטובה ולהאמין בהנהגתו יתברך לטוב ולרע, "כל זרע יעקב כבדוהו" הם היותר קטנים במעלה ולפיכך לא נקט לשון הלל אלא אמר כבדוהו שמהם נדרש לכבד ולהוקיר את הנהגתו יתברך ולהאמין שהכל מאתו גם כשלא הכל מובן ויש מעט ספקות ח"ו והמשיך "וגורו ממנו כל זרע ישראל" הם הפחותים שבעם ישראל המון העם שמהם נדרש לכל הפחות לגור ולפחד מיראת העונש שהיא הדרגה הפחותה במעלות העבודה ולכל הפחות לא יחסירו זאת מלבם לפי קטנותם. ואם תבוא לומר שמא רק ליראי השם הגדולים במעלה עונה הקב"ה ורק אותם שומע לזה המשיך וחילק את את אופן עניית הקב"ה לשלשת הדרגות שמנינו כל דרגה לפי מעלתה כך גם מעלת עניית הקב"ה לכולם! כנגד "יראי השם" אמר "כי לא בזה ולא שיקץ עני" 1
שהקב"ה מחשיבם כעניים שאסור לבזותם ולשקצם ותפילתם מתקבלת מצד
הרחמים כשם שיש חובה לחון ולרחם על העני ואין בודקים אחריו, ואדוננו דוד שידע סוד עניין זה ביקש ואמר (תהלים מ-יח) "ואני עני ואביון אדוני יחשב לי עזרתי ומפלטי אתה אלוהי אל תאחר" היינו מאחר שאני מבקש שתפילתי תחשב כתפילתו של עני ואביון וזה "ואני עני ואביון יחשב לי" לפיכך "עזרתי ומפלטי אתה" שודאי שתהיה לי לעזרה ומפלט ולא תאחר מלהושיעני וזה "אל תאחר" וכנגד "זרע יעקב" אמר "ולא הסתיר פניו ממנו" שגם מאתם לא יסתיר הקב"ה פניו ויענם בשעת צרתם אך לא תתקבל תפילתם ללא עוררין כתפילתם של יראי השם החשובים כעניים. וכנגד שאר המון העם שהם "זרע יעקב" כנזכר אמר "ובשועו אליו שמע" שאכן גם אצלם תתקבל תפילתם אך לא כמעלת יראי השם וזרע יעקב כי יצטרכו הם לצעוק ולשווע לקב"ה מקירות ליבם ורק אז יענו וזה "ובשועו אליו שמע". והנה מכאן ישכיל וילמד האדם שטוב השם לכל לגדולים לבינוניים ולקטנים במעלה ולכולם! יש תקווה אצלו יתברך וכולם בניו מעשי ידיו ולא יתייאש וירפה מהתפילה והתשובה. 1
פירוש תהילים פרק כ"ג
ד'. "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה
יְנַחֲמֻנִי תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי." 1
פירוש: כהקדמה לפירוש אביא לך את הגמרא בקידושין דף ל' עמוד ב. (תהלים
קכז -ה) אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער, מאי את אויבים בשער? אמר רבי חייא בר אבא אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה שנאמר: (במדבר כא-יד) את והב בסופה אל תקרי בסופה אלא בסופה עכ"ד. וזה שאומר הפסוק "גם כי אלך בגיא צלמות" שהוא מדור
בגהינם שרומז על הכעס כמאמרם ז"ל בנדרים כב-א. כל הכועס כל מיני גהינם שולטין בו. ובכעס ובשנאה כזאת שהוא ריתחה דקדושה "לא אירא רע" ולא זו בלבד שלא אירא רע אלא בכעס כזה אפילו "אתה עמדי" וחפץ בזה ואינך מקפיד וכל זאת למה? כי "שבטך" היינו הלימוד בשנאה ובשבט אף כזה יביאני אל "ומשענתך" היינו שנשען אחד על השני בסוף באהבה כדברי רבי חייא שהבאנו: "ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה". ושניהם ביחד היינו השינאה והכעס כלומר "שבטך" התורה שנלמדת בכעס ובשבט אף מחד, "ומשענתך" האהבה שנוצרת בסוף כאמור מאידך "המה ינחמוני" שנגיע בזכותם לעומקם של דברים ובזכות זה "תערוך לפני שולחן" שרומז למלכות כידוע היינו שאזכה שתתקיים מלכותי לעד וזה יהיה "נגד צוררי" שחושבים מחשבות ח"ו לבל תתקיים מלכותי. 1
פירוש תהילים פרק כ"ד
ה'. "יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְהוָה וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ. זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ
יַעֲקֹב..." 1
פירוש: כתוב בגמרא: כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו באחת עשרה ואמרו חז"ל שיותר ממה שעושה העשיר עם העני עושה העני עם העשיר ולמדו זאת מרות המואביה שנאמר: שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז. וזה שאומר הפסוק מתי "ישא ברכה מאת השם" האדם? ומשיב מתי שיתן צדקה וזה "וצדקה" ושמה תאמר שהעשיר עשה עם העני יותר ממה שהעני עשה עם העשיר לזה המשיך "מאלוקי ישעו" היינו שהוא נושע בצדקה שנתן יותר ממה שנושע העני וזה "מאלוקי ישעו" דייקה כי העני היה מקבל את הצדקה בכל מקרה כי מגלגלים זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב. ואם תאמר שרק בצדקה מתברך האדם וזה שידו אינה משגת יפסיד את המצווה עם העני כי לא יוכל להטיב עמו? לזה ממשיך הפסוק ואומר "זה דור דורשיו" היינו שגם אלה שנמנה עתה נחשבים לדור דורשיו של הקב"ה ואוהביו הם ומי אלה? "מבקשי פניך יעקב" שמבקשים את פניו של העני השרוי בדוחק הפרנסה בריצויים ופיוסים עם הקב"ה שסוף סוף ירחם השם ויראה בצרתם ויושיעם וכו'.. ודווקא הם מתברכים באחת עשרה ברכות. 1
פירוש תהילים פרק כ"ה
י'. "כָּל אָרְחוֹת יְהוָה חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו לְמַעַן שִׁמְךָ יְהוָה
וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא" 1
פירוש: הנה נראה לי שאפשר לרמוז ולהקביל פסוק זה בתהילים במה
שכתוב (משלי טז-ו) "בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן וּבְיִרְאַת יְהוָה סוּר מֵרָע" וכך
יהיה הפירוש: "כָּל אָרְחוֹת יְהוָה חֶסֶד וֶאֱמֶת" כלומר שכל ההולך באורחות
יהוה שהם חסד ואמת שכנגד זה כתוב במשלי "בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת" אז על ידי
ששומר שני דברים אלו "יְכֻפַּר עָוֹן" (המשך הפסוק ממשלי) וזה שמסיים
בתהילים: "לְמַעַן שִׁמְךָ יְהוָה וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא" דהיינו: בזכות
ששמרתי שני בחינות אלה סלחת לעווני. וכנגד המשך הפסוק
במשלי "וּבְיִרְאַת יְהוָה סוּר מֵרָע" כתב בתהילים: " לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו" שכל
ההבטחה הזאת של: "בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן" כפי שהסברנו, זה יהיה
למי שיקיים את המשך הפסוק ממשלי: "וּבְיִרְאַת יְהוָה סוּר מֵרָע" שכנגד
זה אומר בתהילים: "לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו". 1
יד'. "סוֹד יְהוָה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם." 1
הגמרא במסכת פסחים דף קיג עמוד א' אומרת: שלשה מכריז עליהן הקב"ה בכל יום על רווק הדר בכרך ואינו חוטא ועל עני המחזיר אבידה לבעליה, ועל עשיר המעשר פירותיו בצינעה. ואומר הפסוק: "סוד השם ליראיו", ואם שאלת מי הם היראים האמיתיים שלהם ראוי לקבל את סוד השם? לזה המשיך "ובריתו להודיעם" היינו ששומרים הם את בריתו של הקב"ה עד שנצרך השם להודיעם בפני הפמליה של מעלה ולכריז עליהם. 1
פירוש תהילים פרק כ"ו
ו'. "וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ יְהוָה. לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה." 1
פירוש: משחרב בית המקדש בטלו הקרבנות ובאה התפילה במקומם שנאמר (הושע יד-ג) "ונשלמה פרים שפתינו". וזה שאומר דוד המלך "ואסובבה את מזבחך יהוה" כלומר במה אני יסובב ויחליף את המזבח שלך? שהלא חרב הבית ובטלו הקבנות? הוי אומר בתפילה וזה שממשיך לשמיע בקול תודה" היינו התפילה כפי שכתבנו "ונשלמה פרים שפתינו". 1
ט'. "אַל-תֶּאֱסֹף עִם-חַטָּאִים נַפְשִׁי וְעִם-אַנְשֵׁי דָמִים חַיָּי אֲשֶׁר-בִּידֵיהֶם זִמָּה." 1
להקדמה נביא מספר ליקוטי מוהר"ן תורה: כג. שמדברת על תאות ממון, ושם מוכח בהרחבה רבה הקשר בין פגם הברית לבין תאות ממון ומובא שם כשמתקן את פגם הברית באה לתיקונה גם תאות ממון, ונביא בקצרה קטע קטן מתוך הספר והרוצה לעיין יותר יעיין שם. וזה לשון הספר: "ובשביל זה עיקר התיקון של תאות ממון הוא על ידי ברית וכשמתקן בריתו, אי אפשר ליפול לתאות ממון וכו.. ובספר ליקוטי עצות: "ממון ופרנסה" אות ט, כתוב: "על ידי תיקון הברית קודש ועל ידי התקרבותו לצדיקי אמת שהם שומרי הברית בתכלית השלמות, על ידי זה ניצול מתאות ממון שהוא עבודה זרה חושך וכו.. כנזכר לעיל, ונתקשר באלוקות וזוכה שיאיר עליו אור פני השם לחזות בנועם השם וכו.." עד כאן לשונו.מובן מכאן שבעלי תאות ממון הם נואפים בדרך כלל וכעת על פי הקדמה זו נסביר את הפסוק שהבאנו בתחילה. פירוש: "אל תאסוף עם חטאים (כלומר חוטאים) נפשי" שמבקש דוד המלך שלא יהיה ח"ו גורלו כגורל החוטאים וממשיך.. "ועם אנשי דמים חיי" ידוע שהכסף בלשון התורה נקרא גם דמים ואחרי שביקש "אל תאסוף עם חטאים נפשי, ועם אנשי דמים חיי" שדמים הוא כסף וממון בלשון התורה כידוע מיד המשיך ואמר: "אשר בידיהם זימה" כלומר שאלו האנשי דמים הם נואפים וזה: "אשר בידיהם זימה" וכאן רמזנו את דברי רבי מחמן מברסלב זכותו תגן עלינו בפסוק שהבאנו מתהילים. 1
פירוש תהילים פרק כ"ז
ח'. "לְךָ, אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת-פָּנֶיךָ יְהוָה אֲבַקֵּשׁ. אַל-תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ, מִמֶּנִּי." 1
פירוש: כתוב במשלי פרק כז: כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. 1
ויש להבין מדוע היפך הכתוב בתהלים הסדר והתחיל עם הלב ואח"כ הפנים? 1
ויש לתרץ על דרך שאמרו חז"ל במדרש רבה: אמר רבי חיא בר אבא היכן מצינו שנקרא הקב"ה ליבן של ישראל, מן הדין קרא, דכתיב (תהלים עג פסוק כו) צור לבבי וחלקי אלהים לעולם עכ"ד. אם כך,לא נשארה לנו רק הארת פניו כי שמו ברוך הוא נקרא על ליבנו כנזכר והארת פניו תלויה בהתעוררות שלנו אליו. ואומר אדוננו דוד המלך מכיוון ש.."לך אמר ליבי" היינו שליבי אומר ומבקש לך שאני מרגיש התעוררות חזקה לעבודתך שהלא שימך נקרא על ליבנו ובזה מגלה אתה את אהבתך אלינו, לפיכך איני מהרהר על רצונך בנו, ולא נשאר לי רק לבקשך וזה "בקשו פני את פניך יהוה אבקש" לכך גם לפי מידת הדין ראוי ש.."אל תסתר פניך ממני". 1