פירוש תהילים פרק ס"ה

 

ב'. "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן וּלְךָ יְשֻׁלַּם נֶדֶר. שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה." 1

פירוש: אם יש "לך דומיה" כפי שאמרו חז"ל שאין העולם מתקיים אלא על מי שבולם את פיו בשעת מריבה שנאמר תולה ארץ על בלימה, בזה אתה נותן "תהילה

אלהים" היינו שזאת התהילה הכי גדולה שאתה יכול לתת לאלהים שהלא העולם עומד בזכותך וע"י זה ממשיך להתקיים ולא נחרב ובזה ממשיכים לעבוד ולהלל את הקב"ה וע"י מידה זו תיזכה ל... "ולך ישולם נדר" מידה כנגד מידה אתה כפית את כעסך בשעת מריבה ובלמת את פיך הקב"ה יתן לך כח לכפות את היצר בשעה שתידור לדבר מצווה וכתוב בנדרים דף נט-א. דאמר רבי נתן כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו מקטיר עליה תרומה. וע"י הבחינה של "ולך ישולם נדר" תיזכה ל... בחינת "שומע תפילה" שתפילתך תשמע ותתקבל ברצון לפי שבזמן שקיימת הנדר כאילו בנית במה והקרבת עליה תרומה כדברי רבי נתן וכבר התפלל אדוננו דוד המלך וביקש תיכון תפילתי קטורת לפניך וכל זה בזכות שתקיים את ה.."לך דומיה" כפי שהסברנו. 1

 

 

ד'. "דִּבְרֵי עֲוֹנֹת גָּבְרוּ מֶנִּי פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם. אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ " פירוש: הנה ידוע ומפורסם שבכל דור ודור יש צדיקים שלוקים בעוון הדור ובכך מכפרים על הדור כולו, ונראה לי לרמוז עניין זה בפסוקים שהבאנו וכך פירושם: "דברי עוונות גברו מני" היינו שלוקה הצדיק שנבחר לכפר על הדור, מרגיש הוא בכך שלא בעוונו בלבד הדבר וזה שאומר: "דברי עוונות גברו מני" כלומר גברו ועצמו היסורים שלקיתי בהם ביחס למעט חטאי, כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וזה: "דברי עוונות גברו מני" היינו שדברי העוונות שהתחייבתי עליהם ביסורים או מיתה ח"ו גברו ועצמו ממני היינו ממה שאני עשיתי לבדי ואין זה אלא בעוון הדור  ולזה אני מבקש "פשעינו אתה תכפרם" היינו פשעי ישראל בכללות אתה תכפרם והתחיל בלשון יחיד באומרו "דברי עוונות גברו מני" וסיים בלשון רבים "פשעינו אתה תכפרם" ומכאן הדיוק!. אבל אף על פי כן מודה הצדיק לקב"ה שזכה להבחר שעל ידו תיהיה כפרת הדור ואומר: "אשרי תבחר ותקרב" היינו אשרי הצדיק שבחרת אותו לעניין זה, וזה רק מראה כמה קרוב הוא אליך וזה "תבחר ותקרב" היינו שנבחר מעוצם קרבתו אליך, ולכל זה זכה בזכות קיום התורה והמצוות וזה שמסיים  "ישכון חצריך" כלומר בזכות ששוכן בחצר בית השם ועושה רצונו על דרך שדרשה הגמרא (שבת ל-א) על הפסוק: "כי טוב יום בחצריך מאלף" שאמר הקב"ה לדוד שביקש להסתלק יום לפני: טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח. 1

 

 

ה'. "בְּפִיו יְבָרֵכוּ וּבְקִרְבָּם יְקַלְלוּ סֶלָה." 1

פירוש: התחיל בלשון יחיד וסיים בלשון רבים באומרו: "בפיו יברכו" וכו' והיה לו לומר "בפיו יברך" לשון יחיד כפי שהתחיל. ויש לומר לצערנו שישנם אנשים שמברכים את חבריהם בשם השם ובקרבם מקללים, כפי שנוהגים לברך: השם יברך אותך, תבורך משמיים, תבורך מפי עליון וכו' וזה "בפיו יברכו" כלומר שמברכים בפיו ובשמו של הקב"ה, השם יברך אותך וכו' כפי שהבאנו אבל הכל שקר וכזב וזה וממשיךָ: "ובקרבם יקללו סלה" שבקרב ליבם מקללים. 1

 

 

פירוש תהילים פרק ס"ו

 

יב'. "הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה." 1

ואומרת הגמרא בנדה דף לא-א: תנו רבנן שלשה שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו עכ"ד ונראה לרמוז את שלושתם בפסוק לפי הסדר שמופיע בגמרא ונתחיל

ב"ה "הרכבת אנוש לראשנו" זהו החלק האנושי שבאדם שמבדילו מן הבהמה והיא הנשמה שנמצאת בראש כידוע וזה חלקו של הקב"ה. וממשיך..  "באנו באש"  שהוא זמן  התשמיש  שמחמם  היצר  הרע  את  האדם  כאש  ואז כשהתחמם דיו יוצאת הטיפה וזה "ובמים" היינו הטיפה הסרוחה, ולאחר תשעה חודשים בבטן האם כשיצאנו לאויר העולם וזה "ותוציאנו" מוכנים דדי האם להניק וזה "לרויה" . הרי לך שלושתם. 1

 

 

כ'. "בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי." 1

על עניין נבוכדנצר כתוב בסנהדרין דף צב-ב. א"ר יצחק יוצק זהב רותח לתוך פיו של אותו רשע שאילמלא לא בא מלאך וסטרו על פיו ביקש לגנות כל שירות

ותושבחות שאמר דוד בספר תהלים עכ"ד. רש"י ז"ל על המילים ביקש

לגנות, "לגנות": שהיה מסדר שבחות נאות יותר מדוד. ואילו אמרן, הקב"ה היה נוטה אחריהן יותר מאחרי השירות שעשה דוד. וזה שמודה דוד המלך לקב"ה ואומר "ברוך אלהים אשר לא הסיר תפילתי" כלומר אשר לא הסיר תפילתי שהוא ספר תהלים ובחר בשירות ותושבחות שרצה לומר נבוכדנצר "וחסדו" היינו וספר תהלים עם כל השבחים שבו שהוא חסד גדול לעולם שנתן הקב"ה לעם ישראל "מאתי" מאתי דייקה! ולא מנבוכנצר. 1

 

 

פירוש תהילים פרק ס"ח

 

יב'. "אֲדֹנָי יִתֶּן אֹמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב. מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן וּנְוַת בַּיִת

תְּחַלֵּק שָׁלָל." 1

פירוש: "אדוני יתן אמר" הקב"ה נתן את אומרו שהיא התורה כולה והיא אימרה אחת אבל בתורה יש שבעים פנים וזה שממשיך "המבשרות צבא רב" היינו אותו האומר שנתן הקב"ה שהיא התורה כנזכר מבשר צבא רב שהם השבעים פנים שבה. ומי זוכה לאלה השבעים פנים? "מלכי צבאות" שהם הצדיקים שנקראו מלכי צבאות השם כמו ששואלת ומשיבה הגמרא מאן מלכי? רבנן. וממשיך ואומר "ידודון ידודון" מלשון נדידה (מצודת ציון) היינו שנודדים בחלקי התורה כל אחד היכן שקשורה נפשו ומוציאים ממנה את השבעים פנים "ונות בית" בעלת הבית שהנוה שלה (מלבי"ם). זהו משה רבנו ע"ה שעליו העיד הקב"ה בכל ביתי נאמן הוא

במדבר יב-ז) "תחלק שלל" שבזמן מתן תורה חילק ונתן לכל אחד מישראל את

חלקו בתורה וזה שאמר לי מורי ורבי שיחייה שאחת הכוונות במה שאנו מבקשים בתפילה ותן חלקנו בתורתך הוא חלקנו דייקה! השייך לנו שקיבלנו במעמד הר סיני. 1

 

 

יט'. "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן

יָהּ אֱלֹהִים. בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה. הָאֵל לָנוּ

אֵל לְמוֹשָׁעוֹת וְלֵיהוִה אֲדֹנָי לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת." 1

פירוש "עלית למרום" תחילה בא יצה"ר ומנסה להכשיל את האדם, וכשמצליח ח"ו אז נאמר עליו "עלית למרום" לקטרג על האדם כמובן אצל הקב"ה! ועוד יש כמה השלכות והסברים על "עלית למרום" מעבר לפשט הדברים שהסברנו והם על דרך הרמז. האחת שמה נצרך היצה"ר "לעלות למרום" כפי שהסברנו לקטרג על האדם והלא הקב"ה "מלא כל הארץ כבודו"? והתירוץ הוא שבכך שהאדם חוטא אז כידוע

מהספרים הוא מסלק כביכול את הקב"ה ושכינתה למעלה "למרום" ולזה נצרך היצה"ר ל... "עלית למרום" ועוד לרמוז שבכך שחטא הוא הגדיל כח הטומאה עד כדי כך שהעלה אותה "למרום" ומנגד הוריד את כח הקדושה ח"ו למטה. ועוד בא הכתוב "עלית למרום" לרמוז לך שלאחר שחוטא האדם היצה"ר לוקח את העברה עצמה ומעלה אותה למרום בפני הקב"ה דהיינו שמגדיל לאורך ולרוחב את חומרת העברה שהאדם עשה כדי לאבדו משני העולמות כי כך היא דרכו של היצה"ר להקטין את גודל חומרת העברה בפני החוטא טרם שעושה אותה ולקטרג אצל השם ובפניו להגדיל את חומרת אותו עוון ואז לאחר המעשה, שוב לבוא לחוטא ולהגדיל בעיניו את חומרת המעשה כדי שיפול ח"ו ליאוש וירפה ידיו מן התשובה ח"ו. בדיוק הפך דרכה של הקדושה כמו שכתוב על עם ישראל שלאחר שחטא בחטא העגל אמר משה רבינו עליו השלום לפני הקב"ה "ויחל משה את פני השם ויאמר למה השם יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצריים" וכו' "זכר לאברהם ליצחק ולישראל" וגו'... ואז שבא אל העם כתוב: "ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדולה" וכו' בדיוק הפך הדבר ממה שעושה היצה"ר כי גם כשאמר להם משה "אתם חטאתם חטאה גדולה" היה זה כדי למתק מעליהם את הדין כי כידוע שיש דין למטה אין דין למעלה ולא יצה"ר שעושה זאת לשם ייאוש, שרוצה להפיל את האדם בדעתו. ושהרי וודאי לא עושה זאת לשם שמים כי כבר הלך וקיטרג על האדם אצל הקב"ה לאחר שחטא למרות שלפני שחטא הוא בעצמו שידלו לכך ולהבדיל ממשה רבנו עליו השלום שלאחר החטא לימד זכות על עם ישראל. וגם בכך לא די לו ליצה"ר אלא גם "שבית שבי" דהיינו שבית את תורתו של האדם שעמל ויגע בה כל ימיו, ונקראת היא תורתו ממש כמו שאמרו חז"ל על הפסוק "כי אם בתורת השם חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" שבתחילה נקראת היא תורת השם ולאחר שעמל בה נקראת תורתו. וכן "שבית שבי" עולה כולל שתי המילים בגימטריה 1026 אותה הגימטריה של: תורה קדושה! רמז לתורה הקדושה ששבה משה רבנו עליו השלום מן המלאכים וכן גם רמז לתורה הקדושה ששובה היצה"ר ח"ו לאחר שהאדם חוטא. כי כידוע שהאדם חוטא ובעיקר בפגם היסוד אשר קשה יותר מכל העברות שעליו נאמר "כעובד עבודה זרה" ועוד דברים נוראים שעליהם אמר דוד המלך עליו השלום "סמר בשרי מפחדך וממשפטך יראתי" אז כל תורתו עוברת ח"ו ליצה"ר וחיילותיו וצריך תשובה עילאה כלשון הזוה"ק כדי להחזירה לבעליה עד שיקויים סוד הפסוק ביצה"ר "חיל בלע ויקיאנו" וזה מתי שיאמר על האדם החוטא "ברצות השם דרכי איש גם אויביו ישלים איתו" ודרשו חז"ל אויביו בכלל: ילדיו, אשתו, אויביו ממש וכן גם היצה"ר האויב העיקרי של האדם בשני העולמות. ועד שלא יקויים באדם "ברצות השם דרכי דרכי איש גם אוייביו ישלים איתו" אז גם לא יקויים ביצה"ר הפסוק "חיל בליע ויקיאנו" ועד אז על היצה"ר אומר הפסוק "שבית שבי" ששבה את תורתו של האדם. וגם בזה לא די לו אלא גם "לקחת מתנות באדם" ויש להבין מה זה מתנות באדם? שלמה המלך עליו השלום אמר "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם" דהיינו שהאדם כולו נמדד ע"י היראת "שמים שיש לו וזה את האלהים וירא" והמצוות שעושה וזה "ואת מצוותיו שמור" ומסיים "כי זה כל האדם" כפי שהסברנו שבכך הוא נאמד. וכאן אומר דוד המלך עליו השלום "לקחת מתנות באדם" דהיינו שהיצה"ר לוקח את המתנות שיש "באדם" שאלו הן היראת שמים והמצוות ומעשים טובים כמו שאמר שלמה המלך "כי זה כל האדם" ניטלת ממנו. ונביא מספרו של הרב אהרון ראטה זצו"קל "טהרת הקודש" חלק א' במאמר מעלות נוטרי היסוד וזה לשון הספר: כי זה אשר אין אדם מרגיש יראת השם הוא בשביל פגם מידת יסוד שפגם בשכינה סותמים מנפשו בחינת היראה העליונה וכמובא בזוה"ק שמי שפגם בברית סליק ממנו יראת שמים ומי שזכה לשוב על זה העוון ניתן לו יראת שמיים בליבו וזה סימן להתחלת תיקון מידת יסוד ועל זה אמר יוסף

את האלהים אני ירא ועל זה כתוב בתהלים: יראו את השם קדושיו כי אין מחסור

ליראיו כמובא בזוה"ק עד כאן לשון הספר. עד כאן הסברנו מה הם הנזקים הנגרמים לחוטא עקב עוונותיו ובפרט מפגם הברית ואלו הן בקצרה א) קטרוג של היצה"ר על האדם וסילוק הקב"ה ושכינתה כביכול מהעולם וזה "עלית למרום" ב) העברת התורה מצד הקדושה אל הסיטרא אחרה ולא תשוב לחוטא עד שיעשה תשובה עילאה כלשון הזוה"ק וזה "שבית שבי" שהיצה"ר שבה את תורת האדם. ג) העברת כל המצוות של החוטא לרשות היצה"ר כולל נטילת יראת השמיים של האדם וזה "לקחת מתנות באדם" כפי שהסברנו. ועתה נראה ב"ה את השלכות החטא של האדם כלפי הקב"ה כביכול. לאחר שאמר "עלית למרום שבית שבי לקחת "מתנות באדם" ועד כאן הסברנו ממשיך ואומר "ואף סוררים לשכן יה אלוהים" כלומר ואף אלו הסוררים דהיינו מלאכי החבלה שנבראים מפגם היסוד וכן משאר יתר העברות והם סוררים וממרים באדם לאחר פטירתו "לשכן יה אלוהים" צריכים לשכן כעת עם השם והוא צריך לזון ולפרנסם כי הם בריאה לכל דבר כידוע מהספרים וברחמיו הגדולים אינו עוזבם ואינו אומר להם לכו למי שעשכם ומחכה הקב"ה שיקרה אחד משלושה דברים, או שהחוטא יטיב מעשיו ויבטל אותם אט-אט או שח"ו יקבל יסורים קשים ומרים וימרקו

עוונות או שח"ו ימות מיתה משונה. ואל תשאל איך יש רשעים שלא מטיבים

מעשיהם ולא מקבלים יסורים וגם מאריכים שנים ולא מתים מיתה משונה כי על זה כבר אמרו חז"ל מפני שלושה דברים מאריך הקב"ה אפו עם הרשעים האחד שמה יעשו תשובה, השנית שמה יצאו מהם בנים צדיקים, והשלישית שמה בעבור מעשיהם ישלם להם שכרם בעולם הזה כמו שכתוב "איש בער ללא ידע" וכו'... "בפרוח רשעים" וכו להשמידם עדי עד" וכן כתוב "ומשלם אל שונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר אל שונאים אל פניו ישלם לו" ואין אתה יודע איזה סיבה משלשת הסיבות האלה יקרה בהם. אז לאחר שהסברנו את "ואף סוררים לשכן יה אלהים" צריך גם להבין מדוע מזכיר הפסוק שתי שמות משמותיו של הקב"ה גם "יה" וגם "אלהים"? לומר לך ש.. "ואף סוררים" שאלו מלאכי חבלה כפי שהסברנו "לשכן יה אלהים" דהיינו בהתחלה ישכנו הם עם "יה" שזה שם רחמים כלומר

שבתחילה השם ברחמיו יזון ויפרנס אותם. אבל אם האדם לא ישוב בתשובה אז תופעל האפשרות השניה של "אלהים" שזה שם דין. ועוד הזכיר שם "יה" תחליה משום שהרשעים מהפכים עליהם מידת החסד לדין הפך הצדיקים שמהפכים את הדין לחסד כמו שאומר דוד המלך עליו השלום "אני אל אלהים אקרא והשם יושיעני" שמהפך עליו את שם אלהים לשם הוי"ה. אם כך נמצא האדם לא יודע מתי תתמלא סאתו, ועל זה אמרו "ושוב יום אחד לפני מיתתך" ושאלו וכי יודע האדם מתי ימות אלא ישוב היום שמה ימות למחר. כמו שפרשו את הפסוק בתהילים "יום אירא אני אליך אבטח" דהיינו אני ירא שמא היום אני אמות וזה "יום אירא" ואז ממילא נמצאתי כל ימי בתשובה שאין אני יודע מתי אמות וזה "אני אליך אבטח" ועיין במצודת דוד שמפרש אירא" לשון פחד. וממשיך בהודאה לקב"ה ואומר "ברוך אדני יום יום יעמס לנו" האל ישועתינו סלה" "ויעמס" כפי שמפרש המצודת ציון "עניין הטענת משא". שכביכול הקב"ה מעמיס עליו את כל מלאכי החבלה זן ומפרנסם וכמובן כל זאת בתנאי שהאדם יעשה תשובה שאם לא ח"ו על זה כבר נאמר על הקב"ה "מאריך אפה וגובה דילה" ואמר "ברוך אדני" שזה שם אדנות שמורה על דין ולא אמר שם הויה שמורה לרחמים לברך בזה כביכול את מידת הדין שבעל כורחה מוכנה לדבר כזה. ועוד יש לשאול מדוע אמר "יום יום" דהיינו כפי שפרשנו שברך את השם באומרו לו "ברוך אדני יום יום יעמס לנו" כפי שהסברנו ש"יעמס" כפי שמפרש המצודת ציון "עניין הטענת משא" שמעמיס עליו הקב"ה את   כל   מלאכי   החבלה   זן   ומפרנסם   עד   שהאדם   יעשה   תשובה, אבל מה היה לו לומר "יום יום" וכי יום יום פוגמים הבריות ח"ו בברית או עושים עברות אחרות בעלות כאלה משקל שנבראים מהם מלאכי חבלה כאלו שעליהם אפשר לומר את הפסוק "ואף סוררים לשכן יה אלהים" כפי שהסברנו ולא תוכל לומר "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" כי וודאי גם אם יחטא הצדיק הוא בטח לא חשוד בעברות כבדות משקל כאלו, והלא הפסוק נאמר על כלל עם ישראל! שהלא דוד המלך עליו השלום מברך את הקב"ה על זה שהוא מעמיס עליו את מלאכי החבלה זן ומפרנסם ועוד שכתוב "יעמס לנו" ו.. "לנו" זה גם הצדיקים שהרי באומרו "לנו" נעשתה הכללה ובטח לא יבוא דוד המלך לשבח את השם על זה שמעמיס עליו כביכול מלאכי החבלה של הרשעים זן ומפרנסם כי ספר תהלים מלא בפסוקים שמדברים בגנות הרשעים כמו "רחוק מרשעים ישועה כי חוקך ללא דרשו" וכן "הלא משנאך השם אשנא ובתקוממך אתקוטט תכלית שינאה שנאתים לאוייבים היו לי" וכן הוא אומר "ראיתי בוגדים ואתקטטה אשר אמרתך לא שמרו" ועוד הוא אומר "זלעפה אחזתני מרשעים עוזבי תורתך" ועוד הרבה פסוקים בעניין וכבר הוכחנו ב"ה מעבר לכל ספק שהפסוק "יעמס לנו" נאמר על כלל ישראל כמו שמעיד פשט הכתוב ורק הארכנו מעט כדי להתיר את הספקות ואם כך מה התשובה? והתירוץ לקושיה הוא מבהיל למבין, שמה שאמר הפסוק "יום יום יעמס לנו" בא לרמוז על  הגמרא  שאומרת:"שלושה  עברות  אין  אדם  ניצל  מהם  בכל יום ואלו הם הרהור עברה, אבק לשון הרע ועיון תפילה" ולעניין עיון תפלה שני פירושים אחד  שמעיין  בתפילתו  ובטוח  שתתקבל,  והשני  שלא  מכוון בתפילתו, ובכלל שלושת העברת הנ"ל אמר גם "הרהור עברה" ואומרת הגמרא: "קשים הרהורים עברה יותר מגופן על עריות" ופרש"י שקשים ליצה"ר כלומר שעדיפים בעיניו. ובזה תבין את אומרו "יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה" ומסיים "האל לנו קל למושעות ולאלהים אדני למות תוצאות" אז לאלו שיבקשו את השם ודרכיו ויאמרו "האל לנו" אז הקב"ה יהיה להם "קל למושעות" כלומר שירחמם ולבסוף יפתח להם שערי תשובה וישובו אליו. ומאידך לאלו שלא יעשו תשובה ממילא סאתם תתמלא ותישפך עליהם ושמות הדין ישלטו בהם ואז "ולאלהים אדני" דהיינו שישלטו עליהם שני השמות האלה אז "למות תוצאות" כלומר למותם של אלה החוטאים הממרים יהיו "תוצאות" וחמורות כמובן. וכן אמורו חז"ל שיש 903 מיני סוג מוות בעולם כמניין "תוצאות" שנאמר "למות תוצאות" ובא בזה לרמוז הכתוב שאל תאמר אני עשיר וגיבור וחכם ומה יוכל לקחת אותי טרם אשבע ימים ושנים לזה אמר שכמניין המילה "תוצאות" יש לקב"ה את הדרכים להביא ח"ו את המוות. 1

​

​

לה'. "תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים" 1

הנה ידוע ומפורסם מהספרים הקדושים על עניין פסוק זה שעם ישראל בכלל או האדם בפרט ע"י שמתחזק בתורה מצוות ומעשים טובים נותן כוח בקב"ה כביכול ובפמליה של מעלה בבחינת הפסוק שהבאנו בתחילה "תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים" שעל ידי מעשינו אנו נותנים כוח ועוז לקב"ה כביכול ולכל הפמליה של מעלה להשפיע עלינו בחזרה כשם שאנו השפענו בתחילה. ועניין זה קרוי בלשון הזוהר הקדוש אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא, כלומר: התעוררות מלמטה והתעוררות מלמעלה דהיינו כשם שאנו מעוררים מלמטה ע"י תורה מצוות ומעשים טובים כך מתעורר עלינו שפע רוחני וגשמי מלמעלה, וזה תלוי בזה דהיינו מה שאנו מעוררים מלמטה ומה שמתעור ונשפע עלינו מלמעלה. וכך אומרת הגמרא (יומא לט א) תנא דבי רבי ישמעאל עבירה מטמטמת לבו של אדם שנאמר (ויקרא יא, מג) ולא תטמאו בהם ונטמתם בם אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם תנו רבנן (אל) תטמאו בהם ונטמתם בם אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה מלמטה מטמאין אותו מלמעלה בעולם הזה מטמאין אותו לעולם הבא תנו רבנן (ויקרא יא, מד) והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה מלמטה מקדשין אותו מלמעלה בעולם הזה מקדשין אותו לעולם הבא. עד כאן לשון הגמרא, ועניין זה שמה שאנו משפיעים מלמטה בבחינת הפסוק: "תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים" כפי שהסברנו, כך מושפע עלינו מלמעלה רמוז בהמשך הפסוק : "תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים". ונכתוב את כל הקטע מהמזמור נדגיש אותו ונבאר, תְּנוּ עֹז לֵֽאלֹהִם עַֽל-יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִֽים: נוֹרָא אֱלֹהִים מִֽמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִֽים: דהיינו כפי מה שהדגשנו את הפסוקים כשם מה שאנו ניתן  וזה "תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים" כך גם נקבל בחזרה וזה "הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם. 1 

​

​

פירוש תהילים פרק ס"ט

 

ה'. "אֲשֶׁר לֹא גָזַלְתִּי אָז אָשִׁיב." 1

פירוש: מעניין הוספת זמן מחול על הקודש בשבת, אמר רבי שמעון בשר ודם שאינו יודע עיתיו ורגעיו חייב להוסיף מחול על הקודש, הקב"ה שיודע עיתיו ורגעיו נכנם בו כחוט השערה עכ"ד. וזה שאומר דוד המלך ע"ה "אשר לא גזלתי אז אשיב" היינו הזמן שהוספתי מהחול על הקודש בשבת ולא גזלתי מהשבת עצמה "אז אשיב" כלומר שאוסיף בכל זאת מחול על הקודש כדברי רבי שמעון ע"ה שהבאנו. 1

 

 

ו'. "אֱ‍לֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי וְאַשְׁמוֹתַי מִמְּךָ לֹא נִכְחָדוּ." 1

פירוש: מתי שרק אתה ידעת לְאִוַּלְתִּי שהם העבירות כמו שכותב "המצודת ציון" על הפסוק במקום. דהיינו שרק אתה ידעת לְאִוַּלְתִּי ואני לא נתתי דעתי עליהם כי לא עלו על דעתי והיו נסתרות ממני, אז גם יתקיים בי ח"ו המשך הפסוק והוא: "וְאַשְׁמוֹתַי מִמְּךָ לֹא נִכְחָדוּ" שהאשמות שלי לא יכופרו כי לא עשיתי תשובה ולפי כך לא יכחדו ממך דהיינו שלא תשכחם. 1

​

 

ז'. "אַל יֵבֹשׁוּ בִי קֹוֶיךָ אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת אַל יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל." 1

כבר נודע הדבר שכל מה שביקש דוד המלך מאת השם נענה, וכן אומר הקב"ה לדוד במזור ב' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה.. וביקש שכל העוסק בתהלים יחשב לו כעוסק בנגעים ואהלות ונענה, וביקש ואמר עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו על עניין חטא בת שבע שלא חטא ונענה לאחר מותו כפי שמספרת הגמרא במסכת שבת דף ל-א. וידוע שכל מהות נשמתו הקדושה והטהורה של אדוננו דוד המלך ע"ה נמצאת בספר תהלים. וביקש מלפני השם שכל העוסק בספר זה לא יבוש בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא. וזה "אל יבושו בי (היינו בספרי) קויך אדני אלהים" כאן בעולם הזה ו.."אל יכלמו בי (לעולם הבא) מבקשיך אלוקי ישראל" שכל העוסק בספר תהלים ומקווה ומבקש להקב"ה לא יבוש בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא, וזאת הבטחה מפורשת בתהלים. ועל זה נאמר: "מי חכם וישמור אלה" והלוואי וישכילו גם הת"ח לעסוק כל יום איזה זמן בספר קדוש זה ויטב להם בזה ובבא ולא יבואו בטענות של ביטול תורה וכדומה כי הבל בפיהם ומשנפטר בן עזאי בטלו השקדנים. ומה גם שעת לכל דבר. 1

​

​

כח. "תְּנָה עָוֹן עַל עֲו‍ֹנָם וְאַל יָבֹאוּ בְּצִדְקָתֶךָ" 1

כהקדמה לפירוש אביא לך מה שכתוב (מסכת אבות ד-ב) בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה (כְּבַחֲמוּרָה), וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה. ולפי האמור: שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, נוכל לפרש את הפסוק שהבאנו בתחילה מתהילים והוא "תְּנָה עָוֹן עַל עֲו‍ֹנָם" כלומר מכיון שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה והם כבר עשו עבירה אחת על כן אמר: "תְּנָה עָוֹן עַל עֲו‍ֹנָם" דהיינו תְּנָה עָוֹן כלומר תן וגלגל להם שיעשו עוון וכל זאת למה? לזה המשיך ואמר: "עַל עֲו‍ֹנָם" כלומר בסיבת עוונם שעשו לפני כן, וזה "תְּנָה עָוֹן עַל עֲו‍ֹנָם" כמו שכתוב במסכת אבות :שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה ואל יתהה אדם על האמור במסכת אבות ממה שכתוב שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה ואם כן שעבירה גוררת עבירה כיצד יעשה האדם תשובה? הלא מעתה המציאות תחייב אותו לעשות עבירות שנמשכו בסיבת העבירות שעשה מלפני כן ואיך יעשה תשובה? ההסבר הוא שהעבירה הראשונה גוררת אחריה עוד עבירה אחת ולא בלי סוף, ולאחר שעבר את העבירה השניה שנמשכה בסיבת הראשונה כל מה שיעשה מעתה ואילך הוא ביד הבחירה, ועל זה אמרו חז"ל שאין לך דבר העומד בפני התשובה. ועל שונאיו התפלל דוד המלך  "תְּנָה עָוֹן עַל עֲו‍ֹנָם" כפי שהסברנו, ואם תאמר שמא יעשו תשובה ויכופר להם? לזה סיים וביקש "וְאַל יָבֹאוּ בְּצִדְקָתֶךָ" כלומר שלא יזכו לבוא בתשובה

שהיא צידקתו של הקב"ה שעל ידי שעוסקים בה ומקיימים אותה זוכים לצאת צודקים ביום הדין כפי מידת ההשתדלות בה. ורמז לכך שצדקתך מדובר על

התורה נביא מהפסוק (תהלים נא-טז) הַצִּילֵנִי מִדָּמִים אֶלֹהִים אֱלֹהֵי תְשׁוּעָתִי

תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי צִדְקָתֶךָ. 1