'פירוש תהילים פרק י

​

ד'. "רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו. יָחִילוּ דְרָכָיו בְּכָל

עֵת מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ". 1

היינו רשע כל עוד נשמתו באפו כלומר שחי הוא, לא דורש את הקב"ה אבל כשזה מגיע ל: "כגובה אפו" דהיינו לנשמה שנופחה באפו כנאמר "ויפח באפו נשמת חיים" שנמצאת בסכנה של חולי או מוות אז פתאום ה: "בל ידרוש אין" כלומר שפתאום הוא כן דורש את הקב"ה ומבקשו כי חס על חייו ויתרה מכך "אלהים כל מזימותיו" שעכשיו גם כל מזימותיו  לקב"ה ומנסה  כביכול  להטיב  דרכיו שירחמהו  השם ואמר "מזימותיו" ולא אמר פעולותיו או מעשיו לרמוז לך שהקב"ה יודע שהכל מזימה בכדי להינצל מהרעה שפקדה אותו, אך עם כל זאת ממשיך הפסוק ואומר "יחילו דרכיו בכל עת" היינו שמצליח הקב"ה את דרכיו משום שקורא ומתפלל אליו. כמו שנאמר בתהילים פרק: ע"ח "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו וליבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו והוא רחום יכפר עון ולא ישחית, והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו" כי כבר אמרו חז"ל: "מפני שלושה דברים מאריך הקב"ה אפו עם הרשעים שמא יעשו תשובה, שמא עתידים לצאת מהם צדיקים,  או  לשלם  להם  שכרם  בעולם  הזה  ולאבדם  לעולם  הבא. והשם ברחמיו חושב ונותן לו הזדמנות שמא יעשה תשובה והראייה שהכל תרמית הוא המשך הפסוק "מרום משפטיך מנגדו" כלומר שמשפטיך ומצוותיך נמצאים מרום

גבוה ורחוק מנגדו שלא חושב לקיימם באמת. 1

 

​

יא'. "אָמַר בְּלִבּוֹ שָׁכַח אֵל הִסְתִּיר פָּנָיו בַּל רָאָה לָנֶצַח". 1

פירוש: הנה אפשר לבאר את הפסוקים על דרך מה שכתוב בגמרא (מסכת שבת דף קה-ב) "שכך אומנותו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה, והולך ועובד". עד כאן לשון הגמרא. כלומר שכשרוצה היצר הרע להחטיא את האדם הוא מתחיל להסיתו בתחילה לעבירות קלות, והולך ומפתה אותו ליותר חמורות עד שמגיע לשיא שאין גרוע ממנו ומסית האדם לעבוד עבודה זרה. הכל בחכמה בערמומיות ובהדרגה מבלי שהאדם ישים לב לכך אפילו. וזה שבפרק י' הפרק שלנו שכולו מדבר מהרשע ומעלליו אומר על הרשע ש.."אמר בליבו שכח אל" תחילה מודה הרשע במציאות הקב"ה רק אומר שלעת עתה שכח, ולכן אפשר לעשות כל העולה על רוחי וזה "שכח אל" אחר כך מסיתו היצר הרע לכפור עוד יותר ואומר הרשע "הסתיר פניו" כלומר שגם כאן מודה הוא במציאות הקב"ה רק שכאן כבר כופר בהשגחה הפרטית באומרו "הסתיר פניו" היינו שאינו משגיח על עניני העולם והכל פרוץ לעשות עוול ורשע. הפך ממה שכתוב (תהילים לג-יג) "משמים הביט יהוה ראה את כל בני האדם ממכון שיבתו השגיח אל כל יושבי הארץ" אחר כך מסיתו יצר הרע לכפור ח"ו במציאות הקב"ה בעצמו, וזה שמסיים "בל ראה לנצח". כלומר אין דין ואין דיין וזה "בל ראה לנצח". וזו הגמרא שהבאנו בתחילה: "שכך אומנותו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה, והולך ועובד. 1

 

​

טו'. "שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע וָרָע תִּדְרוֹשׁ רִשְׁעוֹ בַל תִּמְצָא". 1

פירוש: לאחר שתשבור את זרוע הרשע שעמה הוא מוציא לפועל את מירב פשעיו כמו הגזל, הרצח, העריות וכו'.. אז "רע תדרוש רשעו" כלומר שתדרוש ותחפש את רשעו של אותו רשע "בל תמצא" לא תמצאו כי אין לו כיצד להוציאו אל הפועל, והוא עניין שיש רשעים גמורים שהם ככלי חרס שנטמא שתקנתו היא שבירתו

רח"ל. 1

​

​

'פירוש תהילים פרק יא

​

ד'. "עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם" 1

פירוש: הנה אפשר לרמוז פסוק זה במה שכתוב במשלי ( ו-כה ) "אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ וְאַל תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָ" שפסוק זה נאמר על איסור הסתכלות בנשים, וכבר אמרו חז"ל (ירושלמי פ"א הל"ה) עין רואה לב חומד וכלי המעשה (שזה הגוף) גומרין. כלומר שכל עניין השתלשלות העבירה מתחיל בעיניים ממשיך ללב ששם נמצאת החמדה ובא על סיומו ויוצא אל הפועל על ידי הגוף. וכך פירש הרלב"ג על הפסוק במשלי שהבאנו: אל תחמוד - יופי האשה המנאפת בלבבך ואל תקחך בעפעפיה אשר צורת הבטתה בהם מושכת האדם לחשוק בה. וכך יתפרש הפסוק בתהילים "עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם" מתי שעניו של אדם יחזו ביופי האשה וזה "עֵינָיו יֶחֱזוּ"   שכנגד זה כתוב במשלי: אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ אז זה יגרום לאש התאוה לבעור בקרב האדם ואז יתקיים המשך בפסוק

בתהילים "עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם" דהיינו כנגד מה שמסיים במשלי: "וְאַל תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָ" כלומר כעת האדם יעמוד במבחן התאוה מכיון שהסתכל באשה

וזה: "עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם" שיעמוד במבחן על ידי העפעפיים שבהם הסתכל ויכניס עצמו לסכנה של עבירה כפי שמסיים במשלי : "וְאַל  תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָ" כפי דברי הרלב"ג על הפסוק שהבאנו: ואל תקחך בעפעפיה אשר צורת הבטתה בהם מושכת האדם לחשוק בה. 1

1

​

​

פירוש תהילים פרק י"ג

​

ב". "עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי. עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי יָגוֹן בִּלְבָבִי". 1

 פירוש: דוד המלך ע"ה אומר להשם "עד אנה תסתיר את פניך ממני" ומהי ההסתרה שהשם מסתיר ממנו? ההסתרה היא שהשם לא נותן לו עצות ישרות שיסייעו לו לעבוד אותו ביתר יעילות ככתוב  "הורני השם דרכך" ועוד פסוקים הרבה.. וזה שממשיך  "עד אנה אשית עצות בנפשי"? כלומר עד מתי אצטרך לעבוד אותך עם העצות שאני שם בנפשי? לפיכך, נמצא שהעצה היא גילוי פנים ע"פ סמיכות הפסוקים "עד אנה תסתיר את פניך ממני עד אנה אשית עצות בנפשי". ומכיוון שהעצה היא גילוי פנים כנזכר נמצא שעקב חסרון העצה גם הלב סובל כי העצה היא בלב ככתוב: "מים עמוקים עצה בלב איש... וזה שמסיים "יגון בלבבי. 1

 

​

ד'. "הָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת. פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו צָרַי יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט". 1

אומרת הגמרא "אם ראית ת"ח שעבר עברה ביום אל תהרהר אחריו בלילה שמא עשה תשובה" כי בזמן הלילה בטרם מפקיד האדם את נשמתו לבורא צריך הוא לפרט כל חטאיו, ויתוודה ויתחרט עליהם ויקבל עליו שלא לחטוא להבא. וזה שאומר "הָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת. פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו צָרַי יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט" היינו אם עברתי עברה ביום "האירה עיני" להשכיל ולדעת כי חטאתי לפניך על מנת שאעשה תשובה וכל זאת "פן אישן" היינו ארדם בלא תשובה ואחשב למת כי רשעים בחייהם קרואים מתים. וזה שממשיך "המוות" שאחשב למת כנזכר ויקויים בי המשך הפסוק "פן יאמר אויבי יכלתיו" שהוא היצה"ר "צרי"1

שהם "חיילותיו "יגילו כי אמוט". 1

 

​

ו'. "וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָמַל עָלָי". 1

פירוש: במסכת סנהדרין דף צח -ב. שאלו תלמידיו את רבי אלעזר מה יעשה אדם

וינצל מחבלו של משיח? והשיב יעסוק בתורה ובגמילות חסדים עכ"ד. וזה שאומר הפסוק: "ואני בחסדך בטחתי" היינו כנגד גמילות חסדים שבטוחני שמצווה זו תסייע ותגן בעדי, ועוד "יגל ליבי בישועתך" כנגד התורה שנאמר (תהלים כ-ו) נרננה בישועתך וגו'.. שהיא התורה, ועם שני בחינות אלה "אשירה להשם כי גמל עלי" כי בוודאי יגמול לי השם כצדקי וכתומי עלי ויצילני" מחבלי משיח. 1

 

 

פירוש תהילים פרק ט"ז

​

ח'. "שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט. לָכֵן שָׂמַח לִבִּי". 1

פירוש: הגמרא אומרת יסורים באים על האדם יפשפש במעשיו, פישפש ולא מצא

יתלה בביטול תורה. וזה שאומר שכל מה שאני זוכה "לשיותי השם". ששם אני את השם לנגד עיני זה ע"י הדברים הבאים "לנגדי" היינו היסורים, שאני מפשפש במעשי ומבין את רמזיו איך לתקן מעשי ולהתקרב אליו  יתברך. ושמה תאמר שזו היא ההנהגה של הקב"ה בעולם עם כל הצדיקים, לזה שואל הפסוק "תמיד"? היינו תמיד שתשלח יסורים הם רמזים לתקן את מעשי? ומשיב שיש עוד בחינה של צדיקים גמורים שמקבלים יסורים מצד החסד כדי לזכותם לשכר או כדי להגן על הדור וזה "כי מימני" שימין רומז לחסד  כידוע  וזאת  למרות  ש.."בל  אמוט"  שלא  מעדתי  מדרכי  ומעשי, על יסורים כאלו אומר אדוננו דוד המלך "לכן שמח ליבי". 1

 

 

פירוש תהילים פרק י"ז

​

ב'. "מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים. בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ לַּיְלָה צְרַפְתַּנִי

בַל תִּמְצָא זַמֹּתִי בַּל יַעֲבָר פִּי.לִפְעֻלּוֹת אָדָם בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ אֲנִי שָׁמַרְתִּי אָרְחוֹת פָּרִיץ". 1

פירוש: "מלפניך משפטי יצא" היינו שמשפטי שאני שופט את בני עמי מתוקף היותי מלך יצא הוגן וצודק "מלפניך" כלומר שגם אתה תסכים איתו, כי צריך סיעתה דשמיה גדולה לפסוק ע"פ דעת תורה וזה שממשיך "עיניך תחזינה מישרים" שרק עיניך יכולות לחזות את המשפט הישר ולפי כך אני מבקש שבזמן המשפט "בחנת ליבי" שתבחן לבי אם הוא זך ונקי ללא כל השפעה שלילית של היצר וזה "פקדת לילה" ופקדת הוא לשון חיסרון כמו "ופקדתי בשבט פישעם" כלומר שתראה אם ליבי בשעת המשפט מחוסר מכח השפעת היצר וכל דעה שלילית שלא ע"פ דעת תורה שהוא משול ללילה וחושך לפי שמחשיך את עני האדם לבחור בטוב. ואם תמצא שאני כן מושפע ממנו אז אני מבקש ש... "צרפתני" שתצרוף ותזכך את ליבי לדון דין אמת. אם זכיתי ל.. "בל תמצא זמותי" היינו שלבי נקי מזממו של היצר שכעת נמצא בליבי בשעת הדין וזממו הוא כאילו זממי לפי שאיני מבחין בו, מוטב ואם לאו היינו שכן היצר משתתף בדין איתי מבקש אני ממך ש.."בל יעבור פי" שח"ו לא אזכה להוציא את הפסק לאויר העולם ולא תצא תקלה תחת ידי וכל מה שאפסוק לבני אדם לפעול על פיו בדין התורה שאדון וזה "לפעולות אדם" יהיה אך ורק "בדבר שפתיך" שכביכול אתה בעצמך תוציא את הפסק בשמיים ואני רק יקבל את ההשראה. ואז אזכה ל.. "אני שמרתי אורחות פריץ" שאשמר מהיצר שהוא פריץ מלהוציא את אורחותיו הרעים שרוצה להטעותני בדין. 1

 

 

 ד'. "לִפְעֻלּוֹת אָדָם בִּדְבַר שְׂפָתֶיך". 1

פירוש: אומרת הגמרא בחולין דף ז-ב. אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה שנאמר: (תהלים לז-כג) "מהשם מצעדי גבר כוננו" עכ"ד. 1

וזה שאומר הפסוק: "לפעולות אדם" היינו שכל הפעולות שעושה האדם בגשמיות כאן בעולם הזה הם אך ורק "בדבר שפתיך" היינו שמכריזין עליו מלמעלה קודם

לכן. 1

 

 

פירוש תהילים פרק י"ח

​

ו'. "חֶבְלֵי שְׁאוֹל סְבָבוּנִי קִדְּמוּנִי מוֹקְשֵׁי מָוֶת". 1

פירוש: הנה אומרת הגמרא אין יסורים בלא עוון ואין מיתה בלא חטא וכן אומר אדוננו אוילים מדרך פשעם ומעוונותיהם יתענו וכן הנביא אומר עוונותיכם היטו אלה. שכן אין באה פורענות על האדם קודם שחטא, וכאן מצדיק דוד המלך ע"ה עליו את הדין באומרו "חבלי שאול סבבוני" שהם היסורים והצרות, אבל "קדמוני" 1 היינו קדמו לאלה החבלי שאול "מוקשי מות" עברות שהיו לי כמוקשי מות שדרכתי

עליהם כלומר נכשלתי בהם וכתוצאה מכך "חבלי שאול סבבוני". 1

 

​

ט'. "עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל". 1

פירוש: על דרך הצחות, אומרים העם אין עשן בלי אש. וזה שאומר "עלה עשן באפו" ואם שאלת היכן האש? לזה המשיך "ואש מפיו תאכל" 1

 

​

כב'. "כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי יְהוָה וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי. כִּי כָל מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי וְחֻקֹּתָיו

לֹא אָסִיר מֶנִּי. וָאֱהִי תָמִים עִמּוֹ וָאֶשְׁתַּמֵּר מֵעֲו‍ֹנִי" 1

פירוש: "כי שמרתי דרכי השם" כנגד המצוות שהשכל מחייבן "ולא רשעתי מאלוקי" כנגד המצוות שטעמם ידוע לקב"ה בלבד, (ועיין פרק נ' שביארנו היטב הדבר) וזה שממשיך "כי כל משפטיו לנגדי" היינו כל המצוות שהשכל מחייבן

הן לנגדי שהם המשפטים יש עליהם טעם ודעת. מובנות ומוסכמות הן  כולן. ואותם אני שומר ככתוב כי שמרתי דרכי השם ושמא תאמר שהמצוות שטעמם ידוע לו יתברך בלבד אני ח"ו מזלזל בהם? תלמוד לומר "וחוקותיו לא אסיר מני" היינו החוקות שטעמן ידוע ומובן רק לו יתברך ככתוב בפרה אדומה: "חוקה חקקתי גזרה גזרתי ואין לכם לערער אחריה" וזה "ולא רשעתי מאלוקי" היינו לא רשעתי מהמצוות שטעמם ידע ומובן לאלוקי בלבד! וזה שממשיך וגומר "ואהי תמים עימו ואשתמר מעווני" היינו שאלה המצוות שטעמם ידוע לו יתברך צריך לקיים בתמימות ובלא ספקות ח"ו וזה "ואהי תמים עימו" וע"י כך "ואשתמר מעווני" היינו שהשלכתי את שכלי ודעתי אליו יתברך ונשמרתי מעווני במצוות שאיני

יודע טעמן. 1

 

​

כט'. "כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי יְהוָה אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי". 1

פירוש: כתוב (משלי פרק ו) כי נר מצוה ותורה אור. ומכיון שהמצות נמשלו לנר אומר דוד המלך ע"ה "כי אתה תאיר נרי" כלומר שתאיר דעתי בטעמי המצות ועשייתם וכל זה יהיה בזכות לימוד התורה שנמשלה לאור וזה "יהוה אלוהי יגיה חשכי" יגיה, כמו שכותב מצודת ציון: יזריח ויאיר. היינו בזכות שהקב"ה יגיה היינו יזריח ויאיר חשכי את החשכות שלי בהבנת לימוד התורה בהתאם לכך יאיר את נרי שהם המצות בכך שאקבל טעם ודעת בהבנתם ועשייתם. 1

 

​

לח'. "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם". 1

פירוש בשם חכם מו"ר: בזמן שאני בתשובה ומעשים טובים וידי על העליונה אז "ארדוף אויבי ואשיגם" אבל אם "ולא אשוב" היינו שלא אשוב בתשובה ולא יהיו לי זכויות אז אצטרך לחכות "עד כלותם"... היינו עד שיכלו בזמנם ובעיתם מבלי שאקדימם אני. 1

 

​

מד'. "תְּשִׂימֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם, עַם לֹא יָדַעְתִּי יַעַבְדוּנִי. לְשֵׁמַע אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי, 1

בְּנֵי נֵכָר יְכַחֲשׁוּ לִי". 1

תחילה לפירוש אקדים ואביא לך את מאמר חז"ל מילקוט שמעוני פרשת וזאת הברכה וזו לשונם: "ויאמר השם מסיני בא" כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד נגלה אלא על כל האומות בתחילה הלך לבני עשיו ואמר להם: 1 מקבלין אתם את התורה? אמרו לו מה כתיב בה? אמר להם לא תרצח, אמרו לו כל עצמן של אותם האנשים אביהם רוצח הוא שנאמר: "והידים ידי עשיו" ועל כך הבטיחו אביו "ועל חרבך תחיה" הלך אצל בני עמון ומואב אמר להם מקבלין אתם את התורה? אמרו לו מה כתיב בה? אמר להם לא תנאף, אמרו לו כל עצמה של ערווה שלהם היא שנאמר: "ותהרין שתי בנות לוט מאביהן" הלך ומצא את בני ישמעאל אמר להם מקבלין אתם את התורה? אמרו לו מה כתיב בה? אמר להם לא תגנוב אמרו לו כל עצמן של אביהם ליסטים היה שנאמר: "והוא יהיה פרא אדם" לא הייתה אומה באומות שלא הלך הקב"ה דיבר ודפק על פתחה אם ירצו ויקבלו את התורה. וכך ב"ה יתבארו הפסוקים הבאים: על עם ישראל שהקדים ואמר נעשה

ונשמע אומר הפסוק "תשימני לראש גוים עם לא ידעתי יעבדוני" היינו אנחנו עם

ישראל ראש לכל הגוים ולעתיד יתקיים בנו מה שכתוב: "יעבדוך עמים וישתחוו

לך לאומים" וזה "עם לא ידעתי יעבדוני", ואילו על הגוים אומר הקב"ה: "לשמע אזן ישמעו לי" היינו כפי שמביא המדרש "לשמע אוזן" שרוצים לשמוע תחילה באוזנם מה כתוב בתורה וכך יחליטו אם "ישמעו לי" ואם לאו, יוצא ש..."בני נכר יכחשו

לי" כלומר שעקב סירובם לקבל את התורה לאחר שביקשו לדעת מה כתיב בה מעלה אני עליהם את הכתוב שכיחשו הם בי וזה "בני נכר יכחשו לי" וכל זאת למה? שלא רק שכפרו בתורתי אלה שכפרו הם בכבודי ובעצמי משום שנגלתי עליהם ברוב עוז והדר. 1

 

 

פירוש תהילים פרק י"ט

​

ז'. "מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ. תּוֹרַת יְהוָה

תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי" 1

כתוב במשנהקנים - פרק ג - משנה ו' רבי שמעון בן עקשיא אומר, זקני עם הארץ, כל זמן שמזקינין, דעתן מטרפת עליהן, שנאמר (איוב יב), מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח. אבל זקני תורה אינן כן, אלא כל זמן שמזקינין, דעתן מתישבת

עליהן, שנאמר (שם),בישישים חכמה וארך ימים תבונה. וכך הפירוש: "מקצה

השמים מוצאו" בבחינת מה שכתוב בדברים ל' "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם

יקבצך השם אלוקיך ומשם יקחך" היינו שמוצאו כלומר מהותו של זה האדם הוא

בקצה השמים נידח ורחוק מאת השם בלא תורה ומצוות וצריך הוא את חסדי

השם שיקבצו ויקחהו משם ויחזירו למוטב וזה "מקצה השמים מוצאו" ולא די בזה אלה שגם מאריך ימים וזה "ותקופתו" היינו תקופת משך חייו "על קצוותם" עד הקצה האחרון שיכול בן אנוש לחיות ולהאריך ימים "ואין נסתר מחמתו" והלא כתוב בקהלת פרק ז "כי כעס בחיק כסילים לנוח" והרי מנינו עם הארץ  שמזקין  ודעתו  מטרפת  עליו.  ולעומת  זאת  זקני  תורה  אשר עוסקים ב.."תורת השם תמימה" גם כן מאריכים ימים והיא "משיבת נפש" היינו משיבה להם את נפשם בכל יום מחדש לעבודת הבורא ולא זו בלבד אלא שגם מחכימים בה יותר ויותר וזה "עדות השם נאמנה מחכימת פתי" וכאן רמזנו את זקני תורה כל זמן שמזקינין ודעתם מתיישבת עליהם. 1

 

​

י'. "מִשְׁפְּטֵי יְהוָה אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו". 1

הנה כבר פרשו פסוק זה באחד הספרים ואינני יודע היכן פירושו רק שמעתי. ופירשהו כך: שלמרות שלפעמים נעשה דין באדם מסוים וביחד איתו סובלים עוד הרבה כגון ח"ו שהולך אבי המשפחה ואז יש צער גם לאישה הילדים קרובים חברים וכו', עם כל זה הדין דין אמת כמו שכתוב "צדיק אתה השם וישר משפטיך". או "אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא" וזה שאומר הפסוק "משפטי השם אמת" היינו שנראה כאילו עשה הרבה משפטים (דינים) כי גם המשפחה הקרובים וכו' גם הם סובלים אבל  אם  כל  זה  "צדקו"  היינו  שהכל  בצדק  ובמשפט  למרות ה.."יחדיו" שהרבה אנשים סובלים מאותו דין ח"ו שנעשה באותו אדם מסוים שלו היה מגיע העונש, עד כאן פירוש הפסוק ששמעתי. והנה עלה בדעתי לומר כך שהנה רואות עיננו שבמשך הדורות קמו ביהדות זרמים הרבה שכל זרם מרים

ונושא איתו דגל מסוים כגון הכיפות הסרוגות מרים את דגל ארץ ישראל השלמה וכן יישוב הארץ, הליטאים את דגל חשיבות הלימוד וההתמדה בתורה, החב"ד את דגל אהבת ישראל, הברסלבים את עניין חשיבות עבודת השם בשמחה וכן הלאה וכן הלאה וזה שאומר הפסוק "משפטי השם אמת" היינו שכל משפטי השם של כל אותם זרמים, מחנות, הנושאים את הדגלים שציינו ועוד אחרים שלא נגענו בהם שכל זרם ומחנה באשר הוא הם "אמת", אבל מתי יהיו הם "צדקו"? כלומר מתי יהיה עניינם צודק ונכון לפעול על פיו? מתי שיהיו הם "יחדיו". כלומר שכל הזרמים והמחנות יתאחדו וכל זרם או מחנה ילמד מחברו את התכונה החשובה שאתה הולך ולוקח אותו זרם והופך אותה נר לרגליו, זה באופן כללי. ובאופן האישי יש לומר שהאדם לא יפסול שום זרם, מחנה או חסידות מסוימת כל עוד אין להם דעות שנוגדות דעת תורה כמובן. וילמד מכולם ובכך יגיע לשלמות הרצויה כי יקח את כל הבחינות הנצרכות בכללות לעבודתו יתברך כפי שהן מפוזרות אצל כולן, וזה שאמר המן הרשע "יש עם אחד מפוזר ומפורד" היינו מפוזר בכל קצווי

העולם ומפורד בינו לבין עצמו שאין אחדות ביניהם, שידע אותו רשע את זה

הסוד. 1

 

​

יא'. "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים. גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם". 1

כתוב חלב ודבש תחת לשונך שהתורה נמשלה בין היתר לדבש ושלמה המלך ע"ה אמר "דבש מצאת אכול דיך פן תשבענו והקאתו" וזה שאומר דוד המלך ע"ה "ומתוקים מדבש ונופת צופים" ועם כל זה "גם עבדך נזהר בהם" היינו ללמוד כפי העת המקום והזמן בכדי שלא יהיה שבירת הכלים. 1