'פרק צ
ד'. "כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר." 1
ולמדו מכאן חז"ל שיומו של הקב"ה אלף שנים וכוונתם בזה שביחס אלינו יומו של הקב"ה אלף שנים, לדוגמא ביחס לבריאה שברא אותה בשישה ימים כנגדם אמור העולם להתקיים ששת אלפים, שבת וינפש כנגד אלף השביעי של ימות המשיח. ולא שהוא חס ושלום מוגבל בזמן גם לא ביחס של אלף שנים ליום, שהרי הוא
יתברך מעל הזמן כידוע מכל הספרים וכך כוונת חז"ל כפי שהסברנו. ונראה לרמוז זה הדבר שהוא יתברך מעל הזמן מהמשך הפסוק ממש שחז"ל למדו שיומו של הקב"ה אלף שנים באופן זה "כי אלף שנים בעיניך" הם "כיום" שהוא הווה "אתמול" שהוא עבר "כי יעבור" שהוא עתיד היינו שכבר עבר והיה. הרי לך שהוא יתברך מעל הזמן. 1
טו'. "שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה." 1
פירוש: רמז למה שכתוב בספרים הקדושים שעל כל עברה קטנה שלא באה על תיקונה בעולם הזה יצטרך האדם לסבול עליה הרבה יותר בעולם הבא מאשר היה סובל כאן מעט יסורים ועושה תשובה וזה שמ.. "כימות עניתנו" כאן בעולם הזה ולא השכלנו לעשות תשובה קופץ ל.. "שנות ראינו רעה" בעולם האמת כי אין לך רעה אלא גהינם שנאמר וגם רשע ליום רעה ועוד אמר "ראינו רעה" ולא עברנו או סבלנו רעה לרמוז שהגהינם הכי גדול הוא הבושה כפי שכתוב בספרים שרואה
הנשמה בחסרונה ומתביישת. 1
יב'. "לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִא לְבַב חָכְמָה." 1
תחילה נביא שני פסוקים מתהלים כל אחד ממקום אחר ואח"כ נקשר אותם לגמרא ידועה. הפסוק הראשון הוא ממזמור עג' פסוק כה' "מִי לִי בַשָּׁמָיִם וְעִמְּךָ לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ". והשני ממזמור צ' פסוק יב' "לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִא לְבַב חָכְמָה". לכאורה מהפסוק במזמור עג, מי לי בשמיים ועימך לא חפצתי בארץ לפי פשט הפירוש שמובא במפרשים אין סתירה לפסוק השני במזמור צ, למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה. אבל לפי אחד הפירושים שלא על דרך הפשט שיש על הפסוק מי לי בשמיים ועימך לא חפצתי בארץ יש סתירה לפסוק למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה. וזה הפירוש שלא על דרך הפשט על הפסוק מי לי בשמיים ועימך לא חפצתי בארץ שלכאורה סותר את הפסוק השני שהבאנו וכך פירושו: "מי לי בשמיים ועימך" היינו מי יתן לי והייתי בשמיים ועימך היינו איתך הקב"ה בשמיים והייתי מתבטל מגשמיות העולם הזה שאין לי בו חפץ וזה שממשיך ואומר "לא חפצתי בארץ" כלומר לא חפצתי בארציות הגשמית של זה העולם. והסתירה באה שבמזמור צ, הוא אומר למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה כפי שמפרש רש"י במקום: כאשר בתחילה הודע בעולם את מנין ימינו ארוכים, וכיון שנאריך ימים נוכל לקנות לב, ונביא בתוכם לבב חכמה. כלומר שבפסוק זה מבקש דוד המלך אריכות ימים וכן חפץ בזה העולם על מנת שיוכל להחכים בתורה ובמצוות ויביא איתו לעולם הבא "לבב חכמה". ובסתירה לכאורה של שני הפסוקים רמוזה הגמרא (עירובין דף יג-ב) תנו רבנן שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הילל, הללו אומרים נוח לו (כלומר עדיף היה לו) לאדם שלא נברא יותר משנברא. והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו (כלומר לבסוף הגיעו לאותה מסקנה) נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, (אבל..) עכשיו שנברא (היינו שבעל כרחו כבר בא לעולם) יפשפש במעשיו. כלומר יהיה בתשובה מתדמדת. וזה התירוץ לפסוקים הסותרים לכאורה, שעניינם מובא בגמרא. בפסוק שאומר מי לי בשמיים ועימך לא חפצתי בארץ כפי שהסברנו מכוון הוא לתחילת המסקנה שהגיעו בית שמאי ובית הילל והיא: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא ובפסוק שמבקש אריכות ימים על מנת להחכים בתורה ולהרבות במצוות כפי שהבאנו על הפסוק: למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה, מכוון דוד המלך לסוף המסקנה של בית שמאי ובית הילל והיא: עכשיו שנברא יפשפש במעשיו. 1
פרק צ"ב
ג'. "לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת." 1
פירוש: כתוב בגמרא (חגיגה-יב-ב) אמר ר"ל (ריש לקיש) כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר: יומם יצוה השם חסדו, ומה טעם יומם יצוה השם חסדו? (הכוונה בזכות מה?) משום ובלילה שִׁירֹ֣ה עִמִּ֑י, (היינו בזכות שעוסק בתורה בלילה שנקראת שירה כפי שכתוב בדברים לא-יט. ועתה כיתבו לכם את השירה הזאת) ואיכא דאמרי (ויש אומרים) אמר ר"ל כל העוסק בתורה בעולם הזה שהוא דומה ללילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד לעולם הבא שהוא דומה ליום, עד כאן דברי הגמרא. וזה שאומר הפסוק: "להגיד בבוקר חסדך" היינו על ידי מה נזכה להגיד בבוקר חסדך? כלומר שיומשך עלינו חוט של חסד ביום בבחינת "יומם יצוה השם חסדו" כדברי הגמרא? על ידי "ואמונתך בלילות" כלומר עסק התורה בלילות וזה: "ואמונתך בלילות" בבחינת "ובלילה שִׁירֹ֣ה עִמִּ֑י". עד כאן רמזנו את דברי הגמרא על הפסוק ."יומם יצוה יהוה חסדו ובלילה שִׁירֹ֣ה עִמִּ֑י" בפסוק: "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות". וכעת נתייחס להמשך הגמרא שהבאנו בתחילה, ציטוט: ואיכא דאמרי (ויש אומרים) אמר ר"ל (ריש לקיש) כל העוסק בתורה בעולם הזה שהוא דומה ללילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד לעולם הבא שהוא דומה ליום, סוף ציטוט. עניין זה אפשר לרמוז במה שכתוב (תהילים קלט-יב) "גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה" ונסביר:כשם שלא נתתה לעולם הזה שדומה ללילה כדברי הגמרא להטעות אותך וזה: "גם חושך לא יחשיך ממך" כלומר שלא אפשרת לעולם הזה שדומה ללילה להחשיך ולסמא את עיניך וזה: "גם חושך לא יחשיך ממך" שממך הוא לא החשיך שלא נמשכת אחרי תאוות העולם וממשיך "ולילה כיום יאיר" היינו העולם הזה שדומה ללילה אצלך "כיום יאיר" על אותה הדרך שהסברנו שלא נמשכת אחרי חשכות ועכירות העולם הזה וזכית לראות את האור שהוא האמת גם בתוך העולם הזה שדומה ללילה, וזה שמסיים: "כחשכה כאורה" כלומר שהעולם הזה שהוא חשוך ודומה ללילה היה אצלך כאורה וזה: "כחשכה כאורה" מידה כנגד מידה הקב"ה יקיים בך את דברי הגמרא: "כל העוסק בתורה בעולם הזה שהוא דומה ללילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד לעולם הבא שהוא דומה ליום". ועוד אפשר לומר מידה כנגד מידה, אתה עסקת בתורה בלילה כדברי הגמרא "כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום וזה: "גם חושך לא יחשיך ממך" כלומר: מכיון שגם החושך לא החשיך ממך היינו שלא ייחסת לו חשיבות ולמדת בלילה ולא הלכת לישון כדרך שאר העולם וזה שממשיך הפסוק: "ולילה כיום יאיר" כלומר שאצלך הלילה "כיום יאיר" כיום ולא יום ממש! (כי בכל זאת היה לילה) היינו שלא היה אצלך הפרש בלימוד בין ביום בין בלילה וזה שמסיים: "כחשכה כאורה" כלומר שאצלך לא היה הבדל כדרך שאר העולם שלומדים באור וישנים בחשכה וזה: "כחשכה כאורה" שהכל היה שווה אצלך לעניין הלימוד. כך מידה כנגד מידה יקויים בך מאמר הגמרא: "כל העוסק בתורה בעולם הזה שהוא דומה ללילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד לעולם הבא שהוא דומה ליום". 1
פרק צ"ו
ט'. "הִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה, בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ חִילוּ מִפָּנָיו, כָּל-הָאָרֶץ. אִמְרוּ בַגּוֹיִם יְהוָה מָלָךְ." 1
פירוש: הנה מובא בספרים שר"ת של ה'שתחוו ל'יהוה ב'הדרת ק'ודש מהסוף להתחלה הם קבלה. היינו שצריך ללמוד קבלה בהדרת קודש. ואמרו בגמרא: "אל תיקרי בהדרת קודש אלא בחרדת קודש. והדברים מסתדרים ועולים יפה בקנה אחד, היינו שצריך ללמוד תורה בכלל וקבלה בפרט בהדרת ובחרדת קודש. וכתוב בזוה"ק שבזמן שהיה רשב"י חי הוא המשיך את אור אלוקותו של הקב"ה על כל בני דורו. וכך מובא בספר ילקוט אמרי חיים על הפסוק: "וישב השם מלך לעולם" וזה לשון הספר: ישב נוטריקון ש'מעון ב'ר י'וחאי. ר' שמעון ידע היאך להמליך את הבורא כל עולמים על כל העולם. עד כאן לשון הספר. וזה מה שאומר הפסוק: השתחוו ליהוה בהדרת קודש היינו שיש גדולים שלומדים תורה וקבלה שהם הר"ת של הפסוק מהסוף להתחלה כפי שאמרנו. כרשב"י ע"ה אז הם ממשיכים את
אור אלוקותו של הקב"ה על כל בני הדור באשר הם ביראת שמים ואהבת התורה. וזה שגומר: "חילו מפניו כל הארץ" שאלה הצדיקים גורמים לכל הארץ לחיל ורעדה מהקב"ה. ואילו בגוים משום שלהם אין צדיק שישפיע עליהם את אור אלקותו של הקב"ה, יש צורך בהזכרה תמידית בגדולת. הבורא ועל כן להם מורה דוד המלך עליו השלום: "אימרו בגוים השם מלך" שאצלם צריך תמיד תזכורת כי אחרת אין מי שיאיר בליבן האטום את אור אלוקותו ואמונתו של הקב"ה כמו שזוכה עם ישראל ע"י הצדיק כפי שהסברנו. וזה שאומר הפסוק במקום אחר "יודוך השם מלכי ארץ כי שמעו אימרי פיך" פירוש: היינו הגוים שלהם יש מלכים רבים לכל אומה באשר היא, כי על עם ישראל נאמר "שום תשים עליך מלך" אחד ולא יותר כמותם. ומתי "יודוך השם מלכי ארץ"? מתי ש.. "כי שמעו אימרי פיך" שמעו דייקה! כי להם צריכה השמיעה התמידית וההזכרה התמידית בגדולת הבורא לא כן אצלנו שרוח הטהרה של הצדיק משפיעה על כל בני דורו. 1
פרק צ"ז
ב'. "עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ. אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ וּתְלַהֵט סָבִיב
צָרָיו." 1
פירוש: שנעשה דין בעולם בכלל ובפרט בצדיקים נראה בעיני הכופרים או חלושי הדעת ש.."ענן וערפל סביביו" של הקב"ה וכביכול אינו רואה עושה ופועל לפי האמת ושכאילו יש מסך המבדיל בינו ובין ראיית האמת ובעקבותיו עשיית הצדק היינו שלא מוצדקים מעשיו עם הבריות ולחינם נענשו ולא היו ראויים לזה העונש. על זה אומר אדוננו דוד המלך ע"ה גם כשנראה ח"ו ש.."ענן וערפל סביביו" היינו שקשה להבין על מה ולמה נעשה דין בפרט או בכלל בבחינת צדיק ורע לו רשע וטוב לו גם אז אומר דוד המלך ע"ה צדק ומשפט מכון כסאו" היינו שבצדק ובמשפט נעשה הדין הן בפרט והן בכלל" כנאמר "צדיק אתה יהוה וישר משפטיך" וכן משה רבנו ע"ה אמר "אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא" ועל כן הכופרים והטועים לחשוב כן, מושכים עליהם את מידת הדין וזה שממשיך הפסוק "אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו" מידה כנגד מידה כשם שהם חשבו באומרם שענן וערפל "סביביו" אז אש לפניו תלך ותלהט "סביב" צריו. 1